הבירוקרטיה הישראלית היא לא הבירוקרטיה האירופאית

אחרי שגמרנו עם רוב הסידורים בנציגויות הזרות, עדיין נותרו לנו כמה עניינים עם פקידים מקומיים.

למשל, ביטוח לאומי.

במצב רגיל צירוף המלים הזה מעביר צמרמורת בגבו של האזרח הממוצע. אבל אנחנו כבר למודי קרבות, ויצאנו ברוח איתנה לעשות כל מיני סידורים חשובים ומשעממים. גם אבי, וגם אני. מכיוון שאנחנו לא נשואים, נאלצנו לעשות את כל הסידורים בנפרד.

והנה תופעה מעניינת. המשרדים היו מרווחים, עם מקומות ישיבה נקיים ונוחים, ומיזוג אוויר פעיל. בכלל לא חיכינו הרבה זמן בתור. הפקידות שטיפלו בי היו ענייניות ויעילות. חתמתי פה על טופס אחד, ושם על טופס אחר – וזהו, בעצם.

כשיצאנו, סיפרתי לאבי בעליזות על קורותי, והוא הביט בי בפליאה.

התברר שהפקידים שטיפלו בו באותם נושאים בדיוק נתנו לו למלא טפסים אחרים לגמרי, ובמקרה של הנושא השני בכלל לא ידעו מה לעשות והסתפקו בהעברת שאילתא לגורמים מוסמכים יותר.

אחר כך הלכנו לבנק כדי לנסות לפרוט את השטר בסכום השערורייתי 500 יורו (!!). זו כבר הפעם החמישית שניסיתי לפרוט אותו. מתברר ששטר גדול כזה לא קביל לתשלום. גם אי אפשר לפרוט אותו בבנק הדואר, וגם לא בבנק רגיל אם את לא לקוחה של הבנק הזה. עמדת ההמרה הקרובה היתה סגורה.

ובכן, פניתי לבנק שאני כן לקוחה שלו, וביקשתי להמיר. המאבטחת צעקה לחלל הבנק הפתוח "איפה מלי?", ולזוועתי צעקה אליה פקידה מהצד השני של האולם "היא לא פה היום. מה רוצים?", וכך שילחו אותנו בצעקות מפקידה לפקידה, עד שהגענו לפקידה האחרונה – שהתייעצה בצעקות בענייננו עם הפקידות האחרות והגיעה למסקנה ש… לא. גם בבנק שאני לקוחה שלו בעצם אי אפשר, כי… אהמ… אנחנו לא נותנים שירותים כאלה.

מה? אבל אתם בנק!

כן, אבל אין לנו קופה ראשית.

מובסת, הלכתי לסניף שלי, שהוא במקרה גם בעל קופה ראשית – כך הבטיחו לי הפקידים בבנק.

הגעתי. לא הופתעתי בכלל כשהפקיד סירב לפרוט את השטר הבלתי אפשרי שבידי.

התעקשתי.

לאחר שיחה עם בנקאית המט"ח הראשית של הסניף (או משהו כזה), הוחלט שירשו לי לפרוט את כספי, תמורת עמלה צנועה של 10 דולר.

טוב, טוב, קחו איזו עמלה נשכנית שבא לכם, רק תפטרו אותי כבר מהמתנה הזאת, שכבר נהפכה לעול.

(זה מזכיר לי שפעם ועד העמותה של ביה"ס קהילה החליט לתת לאנשי הצוות במתנה ארוחה משותפת בחוף הים. אנשי הצוות חשו שזה קצת מעיק, ואני טענתי שמתנה כזאת היא קצת כמו לתת למישהו במתנה ארנבת. לילי חשבה שזה ממש מצחיק, והמשיכה להזכיר לי את זה מאז לנצח).

זהו. פרטתי את השטר הארור, וחשבתי על הסרט ההוא, שבו מישהו חייב לבזבז מיליון דולר בתוך יום, ואיך המתנה המדהימה הזאת נהפכת בתוך זמן קצר לאתגר מייגע.

כמו שאמר לי אחד הפקידים המבוגרים בבנק, במין אירוניה ספק-מרושעת ספק-אבהית: "את רואה, גם כשיש הרבה כסף יש בעיות".

וחוץ מכל זה, כמו בשיחה עם פסיכולוג, החלק הדרמטי נשמר לדקה האחרונה. ארזנו הכל, ומחר, אינשאללה, אנחנו טסים וגם נוחתים (ובגלל זה גם לא השקעתי מאמצים בלינקים ותמונות. אני עייפה אחרי כל שקילת המזוודות הזאת).

 

2 מחשבות על “הבירוקרטיה הישראלית היא לא הבירוקרטיה האירופאית

    • תודה רבה! איזה כיף לקבל איחולים…
      סוף סוף אני יכולה לעדכן, אחרי כמה ימים ללא חיבור לאינטרנט.
      אבי נראה כמו דג מחוץ למים, ואילו אני – המכורה הבלתי נלאית לבדיקת אימייל – דווקא הייתי שאננה ורגועה. דיווחים בהמשך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s