תנאי עבודה שאפילו אני לא מוכנה לעבוד בהם

אחרי כמה שבועות של מתכונים ויידישקייט, הפעם אני רוצה לכתוב על משהו בעל חשיבות ציבורית רחבה יותר, אני חושבת (אם כי בעצם, חיי היומיום הם דבר בעל חשיבות ציבורית מאוד רחבה. לא?).

רמז לבאות

מאז שהחלטנו לעקור לאנגליה אני מתפרנסת בדוחק מעבודות תרגום פרילאנס. יש מעט  מדי מהן, והשכר גם כך אינו גבוה, ואני מוצאת את עצמי שולחת את קורות חיי בכל הזדמנות קלושה להשיג קצת עבודה (אגב, אם יש לכם הצעת עבודה הגונה בשבילי, אל תהססו לפנות אלי).

אחת מחברות התרגום שנרשמתי אליהן היא חונכים פלוס. לא שהיו לי תקוות גדולות מדי, וכבר התרגלתי שיש פער גדול, גדול להכאיב, בין התעריפים ה"רשמיים" לעבודת תרגום לבין מה שמשתולל בשטח. אלא ש"חונכים פלוס" הגדילו לעשות ושמו את האמת המכוערת על השולחן, בצורה שלדעתי שוברת את הכלים.

הנה, תראו את המכתב שקיבלתי מהם לאחר שנרשמתי למאגר שלהם, כאחרונת העובדים הזרים העומדים בתור ומקווים שמישהו ייקח אותם ליום עבודה בשכר מעליב.

לחצו להגדלה כדי שלא תחמיצו שום פרט מהשעשועון נושא הפרסים

אני מודה שבתחילה חשבתי להרכין את הראש ולנסות להשיג כמה שקלים, ולכן עם טעם מר בפה שלחתי הצעה שנראתה לי תחרותית. אבל ככל שהפכתי בדבר, הבנתי שבצעד הזה נהפכתי לחלק מהבעיה במקום לחלק מהפתרון. הרי המכתב הזה משסה את המתרגמים זה בזה ומאלץ אותנו להוריד בעצמנו את השכר על העבודה שלנו, במקום שנגלה סולידריות ובמאמץ משותף נרים את השכר שאנחנו דורשים. הפרד ומשול.

עם ההבנה הזאת החלטתי שהמשחק הזה לא בשבילי, ואבן נגולה מעל לבי. לאחר שהכבוד העצמי שלי שוקם, במקום לשלוח עוד הצעה בלתי אפשרית, שפירושה עבודה בשכר נמוך משכר מינימום, שלחתי להם את המכתב הבא:

לחצו להגדלה כדי לראות כמה אני נאיבית

וחשבתי לי שחברה כזאת, לא מגיע לה להרוויח כסף בכלל. ולכן אני פונה אליכם בבקשה להפיץ את הטרוניות שלי, ואם מישהו רוצה לתרגם משהו – שלא יפנה לחברה נצלנית וחמדנית כמו חונכים פלוס.

אחרי ששלחתי את המכתב תהיתי מה אפשר לעשות עכשיו. הרי אני זקוקה לעבודה, והשוק אכן נתון לגחמות הקפיטליזם התחרותי, ויש יותר מתרגמים מעבודות תרגום, ובכלל, אולי אני צריכה כבר למצוא לי עבודה נורמלית.

אז הצצתי באתר של איגוד המתרגמים, וזה נראה כל כך אצילי וחשוב, שתהיתי אם מישהו באמת הצטרף לארגון הזה. הלוואי שכן.

בברכה חברית ניפרד להפעם.

9 מחשבות על “תנאי עבודה שאפילו אני לא מוכנה לעבוד בהם

  1. הלוואי שהיית צודקת!!!!
    בסך הכל זה די פשוט, שיטת המכרזים הזו שהציעה בזמנו ימי עבודה במפעל לפועלי המהפכה התעשייתית, התגלגלה לפתחך בלונדון. זה נראה יותר מתוחכם כשזה באינטרנט אבל הטיעון "עדיף לעבוד מאשר לשבת סתם בבית" הוא ציטוט אחד לאחד שלקוח מספרי ההסטוריה שלנו.
    השלב הבא גם הוא ידוע, ארגון עובדים, סנקציות והרבה אנשים בלי מאמרים מתורגמים שצריכים לשבור את השיניים באנגלית. בסוף יהיה הסדר שבו יש ועד שבו היו"ר יעל (עיני) ארבל, מחליטה מתי מותר לה להוריד את השאלטר ולהטיל איפול לשוני על סביבתנו.

    אז מה הבעיה?

    הבעיה היא כרגיל המצב הכלכלי. בתור מי שזוכר את המשבר הקודם מלפני עשור, אני זוכר חברים סופר מוכשרים שיושבים חודשים בבית בחוסר מעש.אנשים שהיו להם בכל רגע נתון 5 הצעות עבודה רווחיות רדפו אחרי העבודות שעבורן הם היו over qualified

    אני מעריך שהתחרות על פרנסה תהפוך להיות פרועה יותר ויותר. (אני לא יודע אם את זוכרת אבל לתקופה מסוימת ב 2003 אפשר היה לקנות סטייק בפיתה ב – 5 שקלים).

    הניחוש שלי הוא שזה הולך להיות להרבה זמן. בתקופה הזאת הדבר הכי טוב שיש לעשות הוא

    ללמוד. ולהתפתח. כשהגל יעבור יהיה מה לעשות עם אנשים משכילים

    דני

    • אוי, דני, אני לא מאמינה שאתה אומר את זה!
      להאשים את יו"ר הוועד בכוחנות זה ממש תרגיל הקוזאק הנגזל. ראשית, אני לא מדמיינת בחלומות הוורודים ביותר שלי מצב שבו המתרגמים מתאגדים לאיגוד כזה חזק. מדובר בציבור מנוצל שעובד בתנאים גרועים ממש ובלי שום פיקוח.

      שנית, אם עובדים מכריזים על שביתה כי הגיעו מים עד נפש, הציבור הרחב צריך לתמוך בהם, כי זה מאבק משותף של כולנו – מעמד העובדים – בחברות הנצלניות.

      וכמובן, גם אני רוצה ללמוד. אבל כדי ללמוד אני צריכה קצת כסף… P-:

  2. אני מצטער – לא הייתי ברור מספיק.
    מהלך הדברים שתיארתי אולי לא מדהים ביופיו – ארגוני העובדים בארץ הם דבר שהתרחק מאוד מהסרט ששלחת, אבל הם הכח היחידי שיכול לעמוד אל מול המעסיק הנצלני והדורסני.

    מה שמטריד אותי הוא המחסור בעבודה בעקבות המיתון. אני חושש מאבדן סיטוני של עבודה שבו אם מישהו שובת זה לא מעניין וממש, אבל ממש אין בעיה להחליף אותו.

    הדבר המעודד היחידי מאותה תקופה היה הניסוי הארגנטיני. בזמנו קראתי הרבה על המדינה שהגיעה לפשיטת רגל לפי קרן המטבע. העובדים החליטו להקים קואופרטיבים והצילו את המדינה שלהם. האינטואיציה שלי היא שלתקופה הנוכחית, יצירת עבודה מאורגנת תהיה יותר אפקטיבית משביתה מאורגנת.

    לגבי ללמוד – נתתי את זה כדוגמה למשהו שאפשר לעשות (אפילו באופן לא פורמלי) כתשובה לאלה שאומרים שהאלטרנטיבה היחידה לעבדות היא ישיבה בבית בחוסר מעש.

  3. כל עוד אנשים מציעים מחיר כנקודת התחרות היחידה שלהם לגבי תרגום, המירוץ הוא לתחתית – וגוגל-טרסנלייט ינצח, כי אי אפשר לנצח את מחירו…

    • כמה נכון. כמה עצוב.
      עכשיו מתחשק לי לכתוב גם על תחום נוסף שבו מלים נהפכות לזבל, והוא "כתיבת מאמרים" למנועי חיפוש, שלא רק שהם סוג של פשע קטן נגד האנושות, גם מנצלים נוראות את האנשים שמייצרים אותם

  4. פינגבק: חטיפים ושונות | יעל ארבל | עורכת

  5. פינגבק: עבדות מודרנית פה מעבר לפינה | גולה מרצון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s