רגעי קסם

יש לפעמים רגעים קסומים. הנה, לפני שבועיים. שלג יורד, נושר בעדינות, והפתיתים הולכים וגדלים, ולילה אומרת בלחיים לוהטות ועיניים זורחות "את חייבת לצאת החוצה!!"

דימוי

לילה מתאמנת בכתיבה. "תראי! האות b נראית כמו אמא עם תינוק בבטן!"

סנטה בסיינסבורי

מה מתאים יותר ליום חורף מאשר סיר חמין מהביל? יום אחד לפני כשבוע שוטטה לה חברתי ליאת (שהעניקה לי אישור לפטור אותה מאנונימיות בבלוג) בסופר השכונתי, והנה – קדירת חרס לבנה במחיר מבצע מגוחך ניצבת לה על המדף. ברור שהיא קנתה. אלא שממש כשיצאה מפתח החנות והובילה את העגלה על מהמורות הכביש, רעדה העגלה, והקדירה החדשה נפלה והתנפצה על הכביש. אבוי!
מיד הקיפו אותה זקנות טובות לב וניחמו אותה. "רק רציתי להכין קדירה", אמרה ליאת בחוסר אונים, מביטה בצער בשברים המנופצים על הכביש השחור. והנה, מבין הזקנים והזקנות מגיח זקן באפודה אדומה וזקן לבן, ושיער תלתלים לבן, והבעה חביבה. "חזרי לחנות, אולי הם יתנו לך חדש. אחרי הכל, זהו חג המולד!" (חג המולד הוא תקופה די ממושכת פה, מתברר). הוא חייך בחום כזה, שליאת החליטה לראות בכך אות משמים, ושבה לחנות נבוכה. בעומדה תוהה מול עמדת שירות הלקוחות, תפסה אותה אחת העובדות ושאלה כיצד תוכל לעזור. ליאת מלמלה משהו על הקדירה השבורה, וההיא – בצעד מרהיב של נדיבות על חשבון המעביד – לקחה אותה מיד למדף המתאים והעניקה לה בו במקום מכסה חדש במקום זה שנשבר.
ליאת, שידעה שהעובדת היא למעשה יהודייה, סחה לה בחום "אולי את תביני אותי. רציתי להכין למשפחה שלי חמין לשבת". "הו!", קפצה המוכרת בשמחה יתרה, "לא ידעתי שאת יהודייה!"
בצאתה, נופף סנטה קלאוס לליאת ואיחל לה חג מולד שמח. הוא כנראה מחלק נסים גם לאתאיסטים ממוצא יהודי.

התקליט השבור תוקן
ובאותו סופרמרקט, ביום אחר, ליאת ואני עומדות בקופה. לקופאים יש כובעים מצחיקים וברקע מתנגנים שירי כריסטמס בלי הפסקה. אחד מהם הוא השיר היפה של ג'ון לנון, אליל נעורי. אבל רגע, משהו פה ממש משונה…
המשהו קשור לתקליט ששמעתי אינספור פעמים בנעורי (וגם הוקלט על קסטה שנטחנה עד דק, פשוטו כמשמעו, בתוך הווקמן שהוצמד לאוזני בגיל 12 ולא הוסר מהן עד גיל 17 בערך). הוא היה שרוט בדיוק בקטע המרגש של המודולציה בפזמון עם מקהלת הילדים של הרלם, ואז במין אנטיקליימקס חזר על עצמו שוב ושוב עד שהתעשתתי והזזתי את המחט, אבל זה כבר הוקלט ככה.

אז התרגלתי לשמוע את השיר תקוע, וככה הוא נשאר לי. ומכיוון שבישראל זה לא שיר שמשמיעים ברדיו, ומכיוון שבכל מקרה בתחנות הרדיו שאני כבר שומעת לא משמיעים כאלה שירים (106 FM?!), פשוט לא יצא לי לשמוע את השיר הזה בגרסה תקינה. והנה – נס קטן.


חג שמח ודי למלחמות

השיר עצמו דווקא נראה לי די אופטימי, אבל לא יכולתי להתאפק כאשר מצאתי את הקליפ הסופר מדכא ואירוני הזה, ונזכרתי במשהו שקרה לנו לפני שבועיים, במסיבת הכריסטמס התמוהה להדהים של אנשי רוטרי, בכנסייה האוניטרית בלידס.
היתה זו מסיבה שהזכירה יותר מכל התכנסות של בית אבות. רוב הקרואים היו מעל גיל 70, ורובם היו בני המעמד הבינוני שהסתדרו כלכלית ורוצים לתרום לחברה. החבורה הזאת, עם סוודרים וסיכות רוטרי, נראית כמו האחרונים שהייתי מתארת לי שיתעניינו בבניית מרפאה ניידת בקונגו (ההתרמה האחרונה שלהם עד כה). למעשה, לו הייתי פוגשת אותם רק באירוע הזה, הייתי מתארת לי שהם יתעניינו בעיקר בשתיית תה. התוכנית האמנותית של הערב כללה זמרת אופרה ששרה להיטי איסט-אנד וברודווי קלילים בסגנון אופראי. במחרוזת הפתיחה שלה היא הזמינה את הקהל להצטרף, והקהל נענה בהתלהבות. אני פרצתי בבכי. היא שרה את My Favortite Things, שהתקלקל אצלי לעד כנראה בגלל הרשע שבבמאים, לארס פון טרייר. אני משתתפת בצערה של כל אחת מכן (וגם בצערם של הבחורים) שישבה כמוני באולם קולנוע מלא בצופים מתייפחים. הנה מה שנשאר לי מהנזירה החיובית מריה:


מה עשית לי, לארס פון טרייר!

ואם כבר נוצרים, נסיים במשהו קצת יותר חיובי ומשעשע, כי בכל זאת שוב חגים. אתמול בא אלינו מלווין ונתן לנו חנוכייה (וגם נרות!). לילה ואני העמדנו אותה על אדן החלון (כי זה מה שעושים עם חנוכיות, לא?). שעה לאחר מכן הופיעו אבי ונור עם עץ אשוח קטן מפלסטיק (אחרי שהוציאו אותו מהקופסה התברר גם שהוא בגוון כסף). שמנו גם אותו על אדן החלון. הילדים קישטו את החדר. את החנוכייה, כצפוי, לא הדלקנו (וכך גם לא שרנו את השיר צמא הדם "מעוז צור", שבדרך זוועתית ובלתי נמנעת נדבק לברכת הדלקת הנרות). אבל עכשיו גם לנו יש עץ חג מולד. סליחה, "חנוכה בּוּש".

היהודים מקנאים בשכנים

שיח חנוכה ושיח חג המולד בעצם די דומים: בשניהם הסיפור הוא על דתות קטנות שנרדפות על ידי האימפריה השלטת

ולסיום סיומי באמת
באמת מזמן כבר לא חילקתי פה מתכונים, אבל היום אכלנו ארוחה מעוררת השראה לחלוטין במסעדה הודית שרוב התפריט שלה טבעוני – ובכל זאת היא זכתה בתחרות הארצית של המסעדות ההודיות באנגליה. אז נכון, היה חריף לאללה, אבל הקינוח היה עוגה טבעונית עם גלידה טבעונית.
אני חושבת שהעוגה הזאת הולכת ככה:

עוגת חג מולד מהמסעדה ההודית
מה צריך?
1 כוס אגוז פקאן קצוץ גס
2 כוסות קמח מלא
1 1/2 כוסות קמח לבן
1 כפית מלח
1 כפית קינמון
4 כפות אבקת קקאו (פה אפשר להשיג אותן סחר הוגן בכל סופר!)
1 כף אבקת אפייה
1 כף חומץ (עדיף תפוחים)
1 כוס שמן
3/4 כוס מייפל (אפשר דבש או סילאן)
1/2 כוס חלב סויה או מים
4 כוסות גזר מגורד
1 כוס שבבי שוקולד מריר (אפשר קצת יותר)

מה עושים?
לחתם תנור ל 180
לערבב חומרים יבשים ואגוזים
להוסיף חומרים רטובים ושוקולד.
לערבב רק עד איחוד (לא יותר מדי)
לשמן תבנית גדולה (20על 30)
הבלילה צריכה להיות בגובה 4-3 ס"מ
לאפות 45-60 דקות.
לחכות שהעוגה תתייצב, ולהגיש עם גלידה וניל טבעונית.

11 מחשבות על “רגעי קסם

  1. …התלבטתי אם לכתוב מה דעתי על התפילה, אבל מטעמים אסתטיים (כמה סוגריים אפשר במשפט אחד??) החלטתי לחסוך את זה מכם. לפעמים כשהילדים אומרים פה כל מיני משפטי תפילה (במבטא גלותי כבד), אני משתבצת – כי אז אני מקשיבה למלים שנהפכו למלמול. ברוך אתה אדוני?? מלך העולם?? שהכל נהיה בדברו??
    מצטערת, זה עושה לי כאב ראש.

    • "אדוני מלך העולם" תמיד נשמע כמו ילדים שרבים למי יש אבא יותר חזק.
      לפני שבוע השכנים פינו דברים והציעו לי ארגז ספרים; מצאתי שם את "מר אל כאן אנה", שאת השם שלו אני מכירה שנים בתור ספר נחשב, ומעולם לא קראתי. חשבתי שזו הזדמנות להשלים חוסרים. אוי ווי, איזה ספר מאוס. או ליתר דיוק: איזה פוטנציאל מבוזבז. כי הקטעים הסיפוריים, והתאור של החקרנות הילדותית, הם סבבה. אבל כל פינה בעלילה משמשת רק כמקפצה להטפה תאולוגית נתעבת. (ואם זה סיפור אמיתי, כפי שכתוב(?) באחרית דבר מאת אוריאל אופק, כי אז – (א) מארה על ראשו של מי שהכניס לילדה את הרעיון הנפסד הזה לראשה, שתופס מצוין כשחווים הורים מתעללים. וגם (ב) חיזוק נוסף לאינפנטיליות של רעיון האל.)

  2. ריגשת אותי מאוד יעלי. תודה.

    סיר החמין של שבת יזכיר לי תמיד את סנטה.
    כריסמס ללא ספק מנצח את חנוכה בגדול! ובנינו, מה עדיף? חנוכיה עם נרות שנמסים תוך דקה וכמה סופגניות ולביבות מצופות בשמן ורגשות אשם, או…. עץ אשוח ריחני ונוצץ שמתחתיו עשרות מתנות עטופות בנייר עטיפה עם פרצופים מחייכים של סנטה קלאוס השמן במדי קוקה-קולה, כוכבים ופתיתי שלג) שמחכות בקוצר רוח להפתח!
    את יודעת כמה שזה רומנטי לקבל מבן זוגך אוזניות וזוג גרביים עבות בצורת ארנב??! הכריסמס הזה מוסיף הרבה ריגוש לחיי הנישואין!!

    איזה יופי שהייתם בסוף במסעדה ההודית בברדפורד. אני מאוד סקרנית לשמוע אם היה טעים ומצפה לשמוע תיאורים יותר מעמיקים ומגרים על החוויה הקולינרית.

    ניזכרתי במוזיאון נפלא ולא רחוק מכאן של דיוויד אוקני. זה בעיירה בשם סולטר. המקום היה בעבר מפעל כותנה ענק מהמאה ה-19, שופץ והפך לגלריה ומוזיאון.
    http://www.hockneypictures.com/galleries.php

    שמחתי מאוד לראות אותך היום :-)
    חיבוקים
    ליאת

  3. יעל היקרה,
    צ'וטטתי עם אחד מחבריי בזמן שבילה בספריה והוא גילה את דבר הבלוג שלך…
    כיף לקרוא!
    נשיקות מכולנו והמון ברכות לשנה החדשה!
    יאיר

  4. גם לי יש כמה שירים של הביטלס שלא ברור אם לקו בקפריזות הפקה או בתקלות הקלטה. למשל ההתחלה של here comes the sun, לא אחד השירים הפחות ידועים. אבל לא משנה כמה פעמים שמעתי אותו מאז, בזכרון שלי נשארת הגרסה המוכרת, וגם השאלה האם זו הגרסה האמיתית או הקלטת המקולקלת.
    כיף לקרוא את הבלוג שלך! אנחנו מאוד מתגעגעים כאן. ותזהרי עם החריף – אני אכלתי מנה כל כך חריפה בדייט הראשון של מיכל ושלי לבד מאז שיותם נולד – ששלחה אותי למחרת למיון לקבלת אינפוזיה!
    מחכה לקרוא את הפוסט שלך על ארנב הפסחא…

    • אינפוזיה? מיון???
      מה אכלת, סודה קאוסטית?
      בכל מקרה, ברכותי על היציאה הראשונה ללא יותם ומקווה שהשנייה תעבור יותר בשלום…

  5. פינגבק: מי חוגג את חנוכה? | גולה מרצון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s