זהו, התחתנו! ועוד קיבלנו לגמרי במקרה יום מיוחד למדי, שחל רק אחת לארבע שנים: 29 בפברואר. מלווין ציין שכך נוכל לחגוג את יום הנישואין שלנו רק לעתים רחוקות, ולי נראה שזה רק מוכיח שבכל זאת יש מידה של צדק בעולם. בדרך לעירייה התברר לנו שהיום הזה אפילו מיוחד יותר מכפי שחשבנו, כי באנגליה נהוג שביום הזה, גם אשה יכולה לשאת גבר, ולא רק להיפך כפי שנהוג בכל שאר ימות השנה. מתאים לנו.
בתור צעד שהיה אמור לחלץ אותנו מעיסוק יתר בבירוקרטיה, השקענו בזה טיפה יותר ממה שהתכוונו. אחרי שבניסיון הקודם גורשנו בבושת פנים, נאלצתי לתרגם לאנגלית תעודת גירושין (ההזרה שיוצר התרגום הופכת את הטקסט השוביניסטי בארמית לנורא במיוחד), ובזכות פקידה שיודעת קומבינה מהי, אישרו לנו את התרגום אף על פי שאני עשיתי אותו ולא צד שלישי נטול אינטרסים. אז עכשיו אנחנו נשואים, ובחיי שלא פגשנו שום רב (אם כי בעקיפין אפשר לומר שהם שלחו את ידם הארוכה גם לחתונה החילונית הזאת). יופי. לא עוד הוכחות זוגיות שדורשות עשרים חשבונות ארנונה מחמש השנים האחרונות.
נסענו העירה עם עדינו הנאמנים – ליאת וסיימון, ובתם השקטה להחשיד שלא הפריעה אפילו פעם אחת חרף גילה השערורייתי (שנתיים ורבע!). לפני שנכנסו לפקידים רצנו לחפש "מתנות חתונה", שנוכל להחליף בשלב הטבעות. חשבו שיהיה מצחיק להחליף ממתקים, ואמנם בפיצוצייה הקרובה ביותר לעירייה התגלו חטיפי שוקולד אורגניים סחר הוגן (מריר ולבן), שעוררו רושם אדיר באשה הלבבית שהנחתה את הטקס (היא התפעלה מהבחירה בקול רם כמה וכמה פעמים. האם זו דרכה האנגלית להגיד שזה משונה?).
תכלס, יכולנו לשלוח מישהו אחר. אפילו לא ביקשו מאתנו תעודה מזהה. אבל היה משעשע. במיוחד נהניתי לראות את הזוג שנכנס אחרינו – פרק ב' מובהק, הוא בחליפה שחורה והיא בשמלה סגולה, חייכנים ומלווים בעדים שהתלבשו ממש יפה. אני לבשתי את המכנסיים הנוחים שלבשתי בתור פיג'מה…
למראית הדז'וו
העדים שלנו לאו דווקא רצו לבוא בקז'ואל. ליאת התקשרה אלי יומיים לפני האירוע והציעה להשאיל לי שמלה. אני חושבת שקצת איכזבתי אותה כשהופעתי בג'ינס והפקעתי ממנה את ההזדמנות להתגנדר. עובדה: היא באמת היתה לבושה הרבה יותר יפה ממני לאירוע הנוצץ.
פרחי פלסטיק על ארונית תיוק. ככה זה כשפקידים נדרשים להיות מעצבי פנים
כשגמרנו להתחתן וגם לשתות שוקו על חלב סויה (וקפה לגדולים) עלעלנו בשעשוע בצהובון סלבריטאים נחות במיוחד שמצאנו בבית הקפה. הוא באמת היה נחות במיוחד, תאמינו לי. והיה בו גם מדור מתכונים. הוא כלל עוגת גבינה טופו עם לימונצ'לו. טופו? לרגע קצר שקלתי לתת לצהובון כמה נקודות זכות, עד שנפלו עיני על הכותרת "אולי אחזור ללבוש בגדי עור!" (לא, זה לא על כוכבנית שעברה לטבעונות).
וזה מזכיר לי מעשה שהיה במסעדה סינית משפחתית בברדפורד לפני שבוע. הילדים כבר מותשים ומזמינים מהתפריט האנגלי צ'יפס. אני רוצה את המנה שלי עם טופו. בתפריט המלה הזאת לא מופיעה. עם זאת, יש הצעה לפריט אקזוטי שאפשר להוסיף למנה בתשלום סמלי ממש. Bean curd. אני מחליטה להיות הרפתקנית, ומגלה שזה… טופו. איך לא זכרתי שגם סויה היא סוג של bean.
ומתכון לסיום: שמחת עניים
מתאים לאכילה כשמחכים לגודו וגם סתם כך
מכיוון שאי אפשר לסיים בלי מתכון, ומכיוון ששום חתונה אינה שלמה בלי אוכל טעים, הנה מתכון מפתיע מהצנוע שבירקות – הלפת. נכון, לפת הוא כנראה ירק השורש הכי פחות סקסי בעולם, עם מוניטין של מזון בהמות או אוכל לפולנים עניים. במשך שנים הצידוק היחיד לקיומו בעיני היה הופעתו המזהירה ב"מחכים לגודו". אבל הגיע הזמן לומר: הלפת היא קורבן לאי צדק משווע. הנה מתכון לא הכי בריאותי אבל כזה שמוציע מהלפת את המיטב: בניגוד לחזותה הדוחה, ללפת יש טעם עדין ומיוחד, והצלייה הזאת מוציאה אותו והופכת את הלפת למעדן נימוח.
מה צריך
פרוסות דקות וארוכות של לפת (נגיד, שני מילימטר עובי ו-3 ס"מ אורך לפחות).
שמן
אבקת קארי
זרעי כוסברה טחונים
מלח
מה עושים
בסיר עם כמות נדיבה של שמן (נגיד, עומק של חצי סנטימטר) וחצי כפית מלח מטגנים את הלפת.
(כן, זה עולה לי בבריאות רק לכתוב את זה, אבל זה מה שעשיתי)
כשהיא משחימה ומתרככת, מוסיפים קצת מים, שלא יכסו אותה.
מוסיפים מעט קארי ואבקת זרעי כוסברה – לא להגזים עם התיבול!
להמשיך לבשל עד שהשמן מקבל צבע של קארי והלפת רכה לגמרי.
לאכול ככה, או לפזר מעל פירה רך ואוורירי עם הרבה שמן זית ומעט מלח.
בתיאבון ומזל טוב!
גולה מרצון 
מזל טוב לכם!
משעשע ואף מרגש, בדרככם אתם.
מזל טוב אנשים יקרים.
באנגליה השמרנית מאפשרים לחתן זוג לסביות, לא היה לי מושג שאנגליה גם בתחום זה מצטרפת לשאר אירופה.
תעלי קצת תמונות מהחתונה כדי שנראה את הכלה המוזנחת ביותר בעולם :)
תודה על כל הברכות!
מיילי: באמת חיכו איתנו בתור גם זוג לסביות – והן באמת היו לבושות בג'ינס, אז אולי אני לא הכלה הכי מוזנחת בעולם…
ובנוגע לקדמה של אנגליה: אני רוצה לדייק ולומר שבאנגליה זוגות בני אותו מין יכולים לחתום על Civil Partnership אבל לא *להתחתן*. בכל זאת יש הבדל.
חוץ מזה, אנגליה באמת מדינה מאוד מתקדמת – עובדה, את הטקס שלנו הנחתה אישה, ולא התחייבנו בו לכלום פרט לכך שאנחנו מתחתנים. המדינה לא החליטה בשבילנו מה נגזר מהנישואין.
ובנוגע לתמונות העסיסיות – מצטערת, אין לי יותר מדי תמונות (כי המצלמה היתה עסוקה בלצלם את כל האירוע בסרטון וידיאו אחד). אבל התמונה שפרסמתי נותנת מושג די טוב על העניין…
(:
ולגבי המתכון, נסי את מה שעשית ללפת עם שומר, בשינויים קלים. רק לחצות את השומר, אם בכלל, להניח בסיר, שמן זית, מלח, והתבלין הנוסף פה הוא כורכום. להוסיף מים באותו אופן. להניח להתקרמל ולהתרכך. מתאים גם למי שלא חובב את טעם האניס, כי הוא מתאדה בטיגון. מצוין ליד אורז. זכויות יוצרים לגור, כמובן.
מממ.. שומר! את השומר שלי אני הכי אוהבת בתנור, עם שמן זית וממש מעט מלח וגרד לימון. אם עוטפים אותו בנייר כסף בהתחלה ולקראת סוף הצלייה פותחים ונותנים לו לקבל קרום פריך – הוא מושלם.
מזל טוב ושפע אושר לזוג הטרי!
תודה!
ועשית לי נחת עם הקישור לפוסט שלי – כמה משמח ומתאים שהוא קשור עכשיו לחתונה שלכם.
הי יעלי, אני מאוד שמח שמצאתי אותך כאן. הרבה מזל טוב ושמחה. את יותר ממוזמנת לשלוח מייל.
תיקון טעות: ב-29 בפברואר אשה רשאית *להציע נישואין* לגבר, בניגוד לשאר הימים שבהם הגברים מציעים נישואין לאשה.
(תכלס, המחווה המצ'ואיסטית הזאת לא ממש מתיישבת עם העמדה המיזוגנית שלפיה תמיד הנשים מנדנדות לגברים שהן רוצות כבר להתחתן, והגברים נסחבים לנישואיהם בעל-כורחם…)
יעלה הנפלאה
כמו שאמרתי לאבי, זו הייתה החתונה הכי כיפית (והכי קצרה!) שהייתי בחיי.
הלוואי וכל החתונות היו כאלה! לא הייתי צריכה לנשק מלא דודים ודודות שאני לא אוהבת ולא הייתי צריכה לרקוד איתם! לא היו שם סלטים מגעילים עם מיונז. לא הייתי צריכה לתת צ'ק שיכניס אותי למינוס וגם נראיתי יותר מגונדרת מהכלה :-))!
והכי חשוב שהרגשנו מיוחדים במיוחד להיות האורחים/עדים היחידים בחתונה של הזוג שאני הכי הכי מעריכה ומכבדת בכל העולם!!!
אז שוב פעם מזל טוב וקולולו ואהבה, שמחה, בריאות ושלום.
אוהבת אותכן/ם xxxxx
ולכל מי שחושב שאנגליה היא עדיין שמרנית כמו אליזבט ופיליפ…. תתעוררו! אנגליה שברה את כל השיאים באירופה בשימוש בסמים, הריונות בגיל העשרה ו… נישואים מעורבים!