יום הולדת, יום כיפור

אני בת 32. כל החיים לפני, אבל גם כברת דרך מסוימת מאחורי. קשה להימלט מזה: ימי ההולדת שלי הם מעין ימי כיפור קטנים, של חשבון נפש, הבטחות לעתיד ואכילה של מאכלים טעימים עם חברים אהובים (ככה זה ימי כיפור אצל חילונים).

ממרום גילי אני מתחילה להבחין בדפוסים. מתי אני מאבדת אנרגיה ומתי ואיך אני מקבלת יותר ממנה. כל כמה זמן מתחשק לי להמציא את עצמי מחדש וכמה זמן לוקח עד שזה באמת קורה. מתברר שאני מסתגלת לשינויים די לאט. לא קל לקבל את זה.

בגיל מופלג כשלי, כבר אי אפשר להסתכל כמקור השראה על אלה ש"עשו את זה" בגיל צעיר, ומתחילים להתנחם באלו שזכו בתהילה דווקא על הדברים שעשו אחרי אמצע החיים. אז כבר לא יהיה לי דוקטורט בגיל 30, אבל אולי מתישהו אגמור כבר את המאסטר. לכליל כבר לא יהיו כנראה אחים שקרובים אליה בגיל. בהישג הגדול שלי עד כה (בכל זאת, השתתפתי בהקמה של בית ספר) אני כבר קצת מתביישת. ועכשיו אני בפרברי לידס, בהפסקה. מתפרנסת כמעט רק מעבודה סתמית, באופן זמני. אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים, אבל עכשיו אני במקום שבו מחכים, כמו שניסח זאת אבי האלים, ד"ר סוס.

כבר מזמן הפסקתי לשאול את עצמי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, והחלפתי את השאלה הזאת בשאלה מי אני עכשיו, מה האיכות שצומחת בי עכשיו, שנכון לה להתבטא עכשיו. מה הצליל המדויק שלי בהרמוניה של העולם? כאשר הכוונון הזה עובד, הכל יושב במקומו ואין דבר מופלא יותר בעולם כולו. אבל באחרונה אני מתקשה להקשיב בריכוז. אני שומעת צלילים שלא קיימים, הקו מקוטע וגם אין לי סבלנות להקשיב.

ארוחת יומולדת

אז זו אולי לא התקופה הכי מכווננת בחיי, אבל יש דברים שברורים לי לגמרי. למשל, כשליאת שאלה אותי מה אני רוצה ליומולדת, לא היו לי בכלל לבטים. תאכילי אותי, ליאת! ולא הצטערתי. אתמול בערב הלכנו להתפטם באוכל טבעוני משובח ויפהפה. עדיין אין מתכונים, אבל כבר יש תמונות:
מנה ראשונה: מרק אדום אדום!


אנחנו אכלנו את המרק עם לחם מלא דגנים. הילדים אכלו את הלחם עם המרק.

אחרי המרק מילאו את השולחן מנות יפהפיות, טעימות ומשביעות. הנה, תראו:

כשהגענו מיד שלפתי את המצלמה וצילמתי את החצילים הקלויים, המחכים לתורם:

הם נהפכו לדבר היפהפה והטעים להדהים הזה, עם רוטב של טחינה וסילאן ועוד כמה דברים שרק ליאת יודעת.

מנת הדגל היא כנראה עלי הגפן הממולאים, עם אורז אחד אחד מתובל.
אצל ליאת הם לא מתקווצ'צ'ים כמו שקורה לי לפעמים, כשאני ממלאת ביותר מדי אורז…

אפילו מנת נשנוש ליד היין והבירה ששתינו עד דלא ידע יכולה להשתדרג בידיים הנכונות. למשל זיתים ירוקים ושחורים עם תערובות זרעי כוסברה טחונים ושמן זית. ואיך אפשר בלי סלט מרענן, עם זרעי דלעת וחמניה קלויים ורוטב נפלא עם סילאן ושמן זית ומה לא:

כאילו שכל אלה לא מספיקים, נשלפה פתאום מהתנור תבנית שהדיפה ריח מתקתק והוסיפה עוד צבע לשולחן העמוס: בטטה אפויה עם שמן זית וחומץ בלסמי, אפויה בדיוק במידה שבה היא פריכה מבחוץ ונימוחה מבפנים.

וגם סלט שומר טרי עם זעתר. שילוב מפתיע שעובד מדהים!

בסוף אכלנו בננה מטוגנת, מסודרת בצורת סמל השלום, עם נרות דולקים. חבל שאין לי את התמונה, לאן היא נעלמה??? תאמינו לי, עם סירופ מייפל אמיתי זה היה פשוט מעדן.

האוכל אמנם היה תענוג, אבל החברה היא הדבר החשוב באמת. לא?


ואיך אפשר בלי השילוב המושלם של בירה, ילדים וסלט?

בתור מתנה העניק לי אבי הזמנה לבילוי בלי ילדים, מחוץ לבית ממש. זה לא שאני לא אוהבת את הילדים שלנו, אבל קשה לי לחשוב על משהו מענג יותר. אולי הדמיון שלי קצת דל באחרונה.

ולסיום בפינתנו "רק באנגליה": גברת, יש לך מים בברז?

בלי שום קשר ליומולדת, החלטתי לדבוק בפינה ויהי מה, אז הנה לכם.
אחד הסטריאוטיפים הנפוצים בנוגע לאנגלים קשור לתחכום. כמה הופתעתי לגלות שדווקא פה נפוץ עד טירוף המנהג המשונה לעבוד על אנשים בטלפון. זה התחיל מטלפונים עם הודעות מוקלטות – בעיקר כאלה שמציעות לך הזדמנות מזהירה לקבל פיצויים על הלוואות, או משהו בסגנון (לא טרחתי להקשיב). כאלה מגיעות לנו הביתה לפחות פעמיים ביום. יש שירותים מיוחדים לחסימה שלהם.

אבל הסוג המעניין יותר הוא האנשים האמיתיים, שמתקשרים ומנסים לברר עליך פרטים ("הלו, זה הבית של מיסטר ריצ'רדס? אה, לא? אז איך קוראים לך, בבקשה?") או מנסים לשתול לך סוסים טרויאנים במחשב ("שלום, מדברים מחברת וירג'ין מדיה"), או משהו אחר, שאני לא יודעת מהו כי לא הארכתי בשיחה. הגדילה לעשות זו שהתקשרה אלינו לפני כמה ימים עם משפט הפתיחה ששום דביל לא היה קונה אותו "שלום, מדברים מספקית האינטרנט שלך". א-הה.
תהיתי אם אפשר להתקשר אליהם בחזרה אחרי כמה דקות, בשם החברה שנשאו את שמה לשווא, ולהפחיד אותם קצת ("שלום, מדברים מחברת וירג'ין מדיה ודווח לנו שנעשה שימוש לא הולם בשם החברה שלנו מהמספר הזה"). או לשאול בסקרנות את הטלפנים אם הם עובדים בחברה או עצמאים, ואם אפשר לעבוד גם כן בלעבוד על אחרים בטלפון. בינתיים אני רק אומרת בנימוס "תודה, אני לא מעוניינת", ושוקעת בפנטזיות נקמניות.

10 מחשבות על “יום הולדת, יום כיפור

  1. יום הולדת שמח! נזכרתי שאנחנו נורא קרובות בתאריך (אני חגגתי ביום שני). רק שאני קשישה ממך בשש שנים.
    העובדים בטלפון נשמעים לי כמו מי שרוצים לסחוט כסף, לא כמו בני תשחורת משועממים שסתם עובדים עליך בטלפון, לא?

    והידד לליאת ולאוכל, והידד מכופל לדייט בלי הילדים.

    נשיקות!

    • טוב, אז אני מיד מפסיקה להתבייש!
      אני מוכנה לעשות די הרבה בשביל עור הפנים שלי. לפני שבע שנים אפילו הפסקתי לשתות קפה כדי להגן עליו! (האמת, קשה להגיד שיצא מזה הרבה…)

  2. וואוו, זה שאת בלידס ועדיין חוגגת עם חברים אהובים זה פלא ומתנה גדולה. יום הולדת שמח וחיבוק גדול. מתגעגעת ומאחלת שתמשיכי לגדול, ככה, כפי שאת!! (במתכון הזה, דווקא, נא לא לשנות יותר מדי:))
    אגב, גם אני, מכל הפוסט האישי והיפיפה הזה נתפסתי להערה הקטנה הזו, של המתביישת וכו', ואשמח אם תבארי, כאן או במקום אחר. אחרי הכל, ובלית ברירה, לשם אנחנו מתכווננים בשנה הבאה:)

    • תודה, תודה, אני צריכה לשמוע את זה (כרגע אני מרגישה שצריך להחליף את המתכון הזה במשהו אחר לגמרי) (:
      האמת היא שאני מתכננת כבר חודשים לכתוב בפירוט על ההתאהבות שלי בחינוך הדמוקרטי והפרידה שלי ממנו. יש לי אפילו טיוטה. אבל יש לי כל כך הרבה מה להגיד, שזה כנראה יצטרך להתפרס על חמישה פוסטים בערך, ובעצם מתחשק לי לכתוב מאמר רציני על העניין ולא להישאר פה בבלוג האינטימי שלי.
      מתישהו גם זה יגיע. אפשר לדבר על זה בטלפון אם תרצי.

  3. עשית לי כזה שמח בלב יעלוש. תודה רבה רבה.
    וגם עשית לי תאבון עם כל התמונות החושניות האלה….! כן, אני מצטרפת אלייך למחמאות הנפלאות ומוסיפה שהיה ערב נפלא עם חברים מקסימים, אוכל מענג ויין פורט מתוק ומשגע (כן ירבו כמוהו)!!
    אפילו הילדים היו ניסבלים רוב הזמן ;-)!
    אז לחייך ולחיי עוד הרבה הרבה ימי הולדת ובקבוקי פורט מתוקים שכאלה. (אני נשמעת כמו אלכוהוליסטית…!)

    את חייבת לחסום את המטרידים הקפיטליסטים או לעשות מה שג'רי היה עושה… :-)

  4. יום הולדת שמח יעלית. בדיוק היום הייתה לנו שיחה על מה ההיפך מהישגיות או משיגנות והתלבטנו בין הבשלה לבין נוכחות מלאה בהווה. עוד אין לי תשובה אבל תמיד היית לי מודל טוב לשניהם. אוהבת הרבה.

  5. מצחיקה, אולי זה בגלל שאני מכירה אותך כל כך הרבה זמן (גם אני עוד שבוע אחגוג 32, ומלבד פגישה מקרית באוטובוס בתל אביב נדמה שלא ממש נפגשנו מאז התיכון) רציתי לכתוב שחור על גבי אינטרנט שבעיני את לגמרי ברשימה של אלו ש"עשו את זה" בגיל צעיר.

    אולי הרף שלנו פשוט אחר, אבל אני לא מחשיבה את עצמי כבעלת סטנדרטים נמוכים.

    מזל טוב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s