בשורת הקולוניאליזם של המלך בבר

כבר שנים יש לי חשבון עם המלך בבר – כנראה ספר הילדים הכי קולוניאליסטי שהכרתי בילדותי (אם לא מביאים בחשבון את רובינזון קרוזו וששת עבדו הנאמן והדביל). אבל חשבתי שאין טעם להכביר מלים על העניין הזה, כי הרי כל מי שעיניו בראשו מבין במה מדובר. אבל היום התגלגלו העניינים כך שאבי שאל אותי "את בטוחה שבבר לא נכתב מלכתחילה כסאטירה אנטי קולוניאלית?", ואני כבר לא הייתי בטוחה. זה קורה לי יותר ויותר, שהמציאות נראית כל כך מופרכת עד שאני משתכנעת שמי שהמציא את זה לא התכוון ברצינות.

הספק אחז בי, ורצתי לאינטרנט לבדוק, והעליתי שני ממצאים מפתיעים. האחד – זו לא סאטירה בכלל, והספרים האלה היו פופולריים להדהים בצרפת ובאנגליה ברגעיו האחרונים של עידן הקולוניאליזם, כלומר בראשית שנות השלושים. השני – הרשת העברית לא מציעה בכלל קריאה ביקורתית של הספר שנהפך לסדרת קאלט (לפחות לא אם כותבים בגוגל המלך בבר וקולוניאליזם). אז החלטתי להעלות את תרומתי הצנועה לדיון בעברית, כי מתברר שבאנגלית דווקא היו כמה אנשים שעשו את זה (אבל אני מודה במבוכה שטרם הספקתי לקרוא מה הם כתבו...).

מה יש לך מבבר? 

לטובת אלו מקוראי ששכחו את הפרטים, תנו לי להתחיל בתיאור יבש של העלילה, ונראה אם יישארו ספקות.

Image

בחליפה ונעלי פטנט, ואל תשכחו את המגבעת!

תחילת הסיפור נשמעת כמו ביקורת קטלנית על היחסים בין אפריקה למערב: בבר הפיל האינטליגנטי נמלט מהג'ונגל לאחר שציידים הורגים את אמו. בצעד קלאסי של הזדהות עם התוקפן, הוא בורח מן הג'ונגל אל העיר הגדולה, ושם מאומץ על ידי זקנה צרפתייה עשירה וטובת לב שמלמדת אותו את דרכם של בני האדם (תנו לי לנחש: היא לא צמחונית). בבר הפרא האציל מאמץ את תרבות המערב בהתלהבות, לומד לקרוא ולהשתמש ברהיטים, לובש חליפה ומגבעת ויוצא חזרה אל הג'ונגל להביא את בשורת הקדמה לחבריו הפילים. מעמדו כפיל שהתחנך באירופה מעניק לו מיד את הזכות למשול בכולם ולהקים חצר שבה מקורביו זוכים בג'ובים נחשקים. האם קודם לכן היה בכלל מלך לפילים? אם כן, לא מוזכר אם כוח אנושי נאור הוריד אותו מכסאו לטובת הפיל בחליפה.

כך או כך, בבר מושל בפילים נטולי החליפות בלי שום איום פוליטי על מעמדו. האשה הזקנה מקימה נציגות של כבוד ובאה לגור בג'ונגל (לפקח? להפריח את השממה?). מזל שהיא שם כדי לעורר השראה במונרך הנאור, כי בגבול הממלכה גרים הקרנפים – פראים כאלה שמנהלים רפובליקת בננות בלי שום חינוך אירופי. המלך רטקסס, בניגוד לבבר האזרחי, לובש תמיד מדים כמו כל עריץ אפריקאי מתחיל. המלחמה המתמדת בין שתי הממלכות בלתי נמנעת.

שאר הסדרה מתארת את הרפתקאותיהם של בבר ובני משפחתו האריסטוקרטים החדשים בחיי הנוחות שלהם ובתלאות המרתקות שעוברות עליהם במיטב האופנה הפריזאית.

Image

כל הסיפור בבגדים: הדיקטטור הצבאי מול המלך בחליפה

אבל הוא חמוד! הוא אפילו עושה יוגה!

עדיין לא החלטתי מה יותר מסוכן – חמידות או הנטייה שלי לחשוב שכל דבר מסוכן ומפחיד הוא סתם סאטירה שנונה (זה כבר קרה לי פעם עם ספר ילדים אחר) או מין אמצעי רטורי שלא מתכוונים אליו ברצינות. כך או כך, העובדה שדורות של קוראים צעירים מחבבים את דמותו הבעייתית של בבר ומיטיבתו הלבנה מטרידה אותי. מצד שני, גם שטף הביקורת הפוליטיקלי קורקט על ספרים מטריד אותי מאוד, בפרט כאשר במקרים קיצוניים הוא מוביל למצבים אבסורדיים כמו צנזורה על הקלברי פין בטענה שהוא גזעני ולא מספיק פוליטיקלי קורקט (וזה ספר מובהק נגד העבדות!).

Image

אז למען אלו שזקוקים להסברים ברורים, החשבון שלי עם בבר פשוט: סיפורי בבר מצדיקים בדרכי נועם חמודות את ההיגיון הקולוניאליסטי והגזעני: הילידים האהבלים זקוקים להנחיה של האדם הלבן והעשיר, אחרת אין להם סיכוי להסתדר; שגשוג ורווחה נמדדים אך ורק על פי המדד המערבי (למה פילים זקוקים לחליפות? הספר לא מטריח את הקוראים בזוטות כאלה); כאשר הילידים מעזים לחיות כפראים, בני האדם טובחים בהם כבחיות פרא בלי סנטימנטים (ר' הלקח שלמד בבר כשראה את אמו נהרגת); וכמובן, זה סיפור הצלחה קולוניאליסטי כי הילידים מקבלים באהבה ובהערצה את ההשתלטות התרבותית והפוליטית הזאת, ובני האדם לא צריכים בכלל לשלוח נשק וסיוע דיפלומטי וכלכלי לפיל ששלחו למשול בג'ונגל.

אנא, הורים, בחרו ספרים אחרים לילדיכם.

והפעם בפינתנו רק באנגליה

אמנם קצת הזנחתי באחרונה את הפינה הזאת, אבל אם כבר לתקוע סיכה ביומרות המערב, הרשו לי לנפץ מיתוס קטן בנוגע לאנגלים.

כמה חודשים לפני שהגענו לאנגליה קיבלנו קובץ מדהים שיכין אותנו לתרבות החדשה שאליה ננחת (הרוטריאנים האלה הם כנראה האנשים הכי מאורגנים בעולם. מיכא"ל נראה לידם כמו חפלה בדווית ספונטנית). אחד הדברים שהודגשו שם (במידת האנדרסטייטמנט המתבקשת) היא העבודה שהבריטים לעולם אינם מאחרים, אינם סובלים איחורים, וכדי להיות מנומסים יש להודיע מראש על איחור של יותר מדקה. על איחור של דקה יש להתנצל. אנסה לבקש רשות להראות לכם את הקובץ הזה, שבו הבריטים מנסים לפענח את תרבותם לטובת המבקרים הזרים. זה פשוט אדיר.

בכל מקרה, צר לי לאכזב את הרוטריאנים, אבל כנראה העובדה הזאת נכונה לבריטים ממועדוני רוטרי בלבד. למעשה, רוב הבריטים שקבעתי איתם פגישה לשעה מסוימת לא הגיעו בזמן. לקח לי די הרבה זמן לקלוט את זה, כי לפעמים מפתה לחוות את המציאות דרך הציפיות והנחות המוצא שלנו. למעשה, נדמה לי שלעתים קרובות זה המצב (מה שמכונה "אל תבלבלו אותי עם העובדות"). אבל בשלב מסוים אי אפשר שלא להתפכח. חברים, הם מאחרים ברבע שעה ואפילו לא מתנצלים. הידד, הם אנושיים!

הערה לסיום

בשבועות האחרונים אני מנסה להיאבק בהרגל לקרוא עיתונים מישראל. בכל פעם שאני מתחילה לכתוב בשורת הדפדפן ויינט או הארץ, אני כופה על עצמי להקליד "גרדיאן". אני מקבלת מספיק עדכונים על הזוועות בישראל – האלימות המשטרתית, המחאה החברתית המוצדקת, ההתעמרות בפלסטינים, הגזענות כלפי פליטים ומי לא… הבלוגים שאני קוראת לא מספקים הרבה חדשות טובות. אז אני מתאפקת ולא כותבת את דעתי על המחאה החברתית שהתחדשה לרגל חופשת הקיץ. נראה כמה זמן זה יחזיק.

בפעם הבאה מבטיחה גם מתכון.

8 מחשבות על “בשורת הקולוניאליזם של המלך בבר

  1. למעשה כמעט כל הספרים של ילדותי עומדים היום באור פחות תמים. קראתי רשימה שהוקיעה את 'הלב' של דה אמיצ'יס כיצירה פשיסטית. בספריו של ז'ול וורן ברורה לגמרי עליונותו של האיש הלבן על פני היליד הכהה וזכותו של האדם לירות בכל בעל חיים שנקרה על דרכו סתם כך, כמובן מאליו. יש גם את ספרי חסמב"ה שמציגים תמונת עולם יהודית שלא לומר אשכנזית חפה מפקפוקים וספקות וברור שהערבי הוא טיפש, עילג ואלים וכמובן לא צודק.
    קוראים לזה ייסורי התבגרות אני מניח.

    • צודק, ותודה על התגובה.
      הסיבה היחידה שהטרחתי את עצמי לעשות את זה היא שבעוד שכל אחד מבין שחסמב"ה זו סדרת תעמולה ציונית – ומוסינזון עצמו הראשון להתגאות בזה – משום מה אף אחד לא אמר מלה על בבר.
      אני לשמחתי גדלתי גם על סופרים שעומדים במבחנים המאוחרים יותר, כמו לאה גולדברג בילדותי, ואחר כך אסטריד לינדגרן ואורסולה לה גוין.

  2. צודקת לגמרי, אבל גם לא. לבבר, כמו לספרים אחרים עם חטוטרת אידאולוגית, יש גם רבדים אחרים. אני תמיד חושבת על השטן במוסקבה / האמן ומרגריטה, ספר מזעזע שבו נשים ראויות להיות רק מארחות, משרתות, עקרות בית ושומרות כתבי היד של הגברים. לקח לי כמה קריאות לגלות את זה מרוב שנשביתי בקסמיו האחרים והעצומים, ובערך שתי דקות לדלג על זה. הספר עדיין נהדר מצחיק מסחרר ומעורר מחשבה בכל רובד אחר.
    ובחזרה לבבר. הזקנה הלבנה וכולי לגמרי מעורפלת לי, אבל אני זוכרת היטב את המלחמה בין הפילים לקרנפים שבה הפילים גוברים באמצעות תחבולה שהופכת את אחוריהם לפרצופים ענקיים (הנה מצאתי אפילו את התמונות http://kotkarankki.blogspot.co.il/2008/03/vintage-childrens-book-illustrations_23.html )
    זה היה בשבילי שיעור בתיאטרון בובות אמנותי, ששינה לגמרי את כל צורת ההתבוננות שלי. ואני יכולה בקלות לדמיין גם מסקנות אחרות לא נגועות שילדים יכולים להסיק מהסדרה. ובכלל – נידוי וצנזור וניכוש זאת התרופה של הטוטליטרים.

    • תודה על התגובה ונתחיל מהסוף: אני מסכימה לגמרי בנוגע לסכנה שבצנזורה, ובגלל זה גם הזכרתי את הסיפור העצוב על הקלברי פין.
      מצד שני, כשהתברר לי שהצד האפל של בבר אינו מדובר בכלל, הרגשתי שחשוב להעלות את זה.

      את יודעת מה, אני מוכנה לקחת בחזרה את הקריאה להורים לא לקרוא לילדיהם את בבר. כי בספר טוב תמיד יש יותר מהרובד התעמולתי – אפילו ב"הלב" שהוזכר פה קודם, שהוא באמת ספר תעמולה פשיסטי וסנטימנטלי עד להקיא, יש רגעים ממש יפים.
      אבל כן להיזהר, ולחשוב על הדברים, ולבחור מתוך מודעות.

  3. פינגבק: חטיפים ושונות | יעל ארבל | עורכת

  4. לובנגולו מלך זולו
    just saying .

    המקרה של הקלברי פין הוא אפילו יותר גרוע מצנזורה
    שכן במהדורה האמורה הוחלפה המילה כושי במילה עבד.
    מאתיים ועשרים פעמים.

    • נכון! תודה על התגובה.
      לאחרונה קראתי עוד דיון על עליקמא ב"הפנקס". בעיני בכלל אסור להתייחס למלה כושי בספרים ישנים כאל מלה מעליבה. זה אנכרוניסטי ומתחסד.
      מצד שני, אולי שחסידי הפוליטיקלי קורקט ינסו עבודה דומה על התנ"ך. זה יכניס אותם לפרופורציות. (:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s