השנה האנגלית הראשונה שלי

הבלוג חוגג שנה, וכך גם הגלות מרצון שלנו באנגליה.

כשהגענו לא הכרנו פה אנשים, כליל לא דיברה אנגלית ולא ידענו איפה להשיג טחינה ואפילו לא איך קוראים פה למשאית (לורי). ועכשיו? כן, אפשר לומר שכמה דברים בהחלט השתנו, ואם קראתם כמה פוסטים בשנה הזאת אתם גם יודעים משהו מזה.

השבועות האחרונים היו עמוסים להדהים באירועים גדולים, וגם אמא שלי ביקרה פה ופשוט לא היה לי פנאי להאכיל את הבלוג. אבל סיכום השנה לא עוזב אותי, וכבר עברתי את הדדליין של היום הראשון לפתיחת הבלוג, שהיה מתישהו בסוף יולי שעבר, אז הנה פוסט קצר לסיכום השנה הראשונה של הבלוג. את השנה הראשונה שלנו פה אסכם בפעם אחרת, אולי.

ובכן, בשנה האחרונה היו כמה פוסטים שמשכו באופן מיוחד את תשומת לבו של ציבור הקוראים. חמשת הגדולים הם:

לסקר חדשות זה כמעט כמו להיות שם כשזה קורה

1. איך בישרתי על מותה של העיתונות המכובדת ב"הארץ"

2. וידוי: אני קורבן אופנה (טיפים לקניית נעליים)

3. טבעונית בארץ זבת חלב ושומן חזיר או: איך נהפכתי לרחל טל-שיר

4. פוריטנים ומתירנים על חוף בוגרשוב

5. כיבוד למסיבה

אבל מה עושים עם כל השאריות המרקיבות שמסתתרות מאחור…?

מניתוח מדעי של התוצאות עולה שבעוד פוסטים 1 ו-4 משכו תשומת לב רבתי למשך ימים ספורים ואז כמעט נשכחו מלב, שלושת האחרים זוכים לפופולריות מתמשכת (למשל בכל פעם שמישהו מחפש נעליים טבעוניות בגוגל…), אולי בגלל שהם לא סנסציוניים אלא פרקטיים או נוגעים ללב.

אני מודה שאף על פי שבהחלט יש משהו ברשימה הזאת, לי יש חמישה פוסטים אחרים שאהובים עלי במיוחד. חלקם הגיעו לעשרת המקומות הראשונים גם אצל קהל הקוראים הביקורתי, וחלקם לא. ואמנם גם הפוסטים הפופולריים חביבים עלי, אבל אני לא יכולה לסכם את השנה בלי חמשת אלה:

בתחום האוכל, אני לא יכולה להתעלם מהכיבוד לחתונה שלנו ומהמורשת הקולינרית שהנחילה לי סבתי.

בתחום האנתרופולוגי, אהובים עלי במיוחד הפוסטים על יום הזיכרון הבריטי ועל אנגליה כמדינת מהגרים.

בתחום המשפחה יקר ללבי הפוסט הביקורתי על לילה והנשיקות.

אחד הדברים המעניינים בכתיבת בלוג הוא שכל חוויה מעניינת או תובנה לא טריוויאלית לגמרי על משהו נהפכות מיד לחומר לבלוג. וכך קרה שהצטברו לי בחודש האחרון המון תובנות מעניינות שרציתי לחלוק אתכם, קוראי הנאמנים, אבל לא היה לי זמן. אז את הפוסט על נוסטלגיה ותקופתיות, את הפוסט על פרק נוסף בסאגה הבירוקרטית שלנו, את הפוסט על סיכום השנה הראשונה ואת הפוסט על דרמות אישיות מחיי – כל אלו ייאלצו לחכות עוד קצת בטיוטות או בראש שלי עד שאתפנה.

קדימה, ממשיכים לשנה הבאה.

ולסיום, פינתנו רק באנגליה

לפני כמה שבועות חלה באמצע הצהריים הפסקת חשמל ברחוב של ליאת. זה נמשך יותר מ-4 שעות. מזל שאף אחד לא היה זקוק למזגן (פה 20 מעלות נחשב יום ממש חם), ושהילדים היו בבית הספר. והנה חונה ברחוב ואן גדול, ומתוכו קורא לליאת איש מסביר פנים. מתברר שעד שיתקנו את התקלה, החליטו לשלוח לדיירים ואן עם מכל עצום של מים רותחים ומיקרוגל. "את בטוחה שאת לא רוצה כוס תה? לחמם ארוחת צהריים? לשטוף את התינוקת?", שאל האיש החביב את ליאת ההמומה.

אפשר לחשוב שהתכוננו שם למצור או תקלה רבתי שייקח יומיים לתקן, אבל אחרי שעה החשמל חזר.

 

מחשבה אחת על “השנה האנגלית הראשונה שלי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s