מה עם הפרינט? מת כבר?

בזמן האחרון שוב נעשה אופנתי בקרב בלוגרים לדבר על "מות הפרינט". בבלוגספירה נשמע כל כך הגיוני לדבר על זה, אבל המציאות האופליין המרגיזה מתעקשת לספק נתונים אחרים. עובדה, בישראל יש עדיין ציבור רחב מאוד מאוד של אנשים בלי אינטרנט, וציבור רחב למדי של אנשים עם אינטרנט שלא בדיוק יודעים להשתמש בו, וציבור רחב מאוד של אנשים עם אינטרנט שקונים עיתונים. בסופי שבוע, למשל. או אם אתם יועצי השקעות. בקיצור, עוד ארוכה דרכו של הפרינט אל הקבר.

אבל בואו נדבר רגע על עיתונות. הפרינט הזה, שכל כך מרבים לרדת עליו ועל כמה שהוא מיושן והגיע הזמן לנפנף אותו, נהנה ממשהו שלעיתונות האינטרנט אין כמעט אף פעם: פרספקטיבה.

לפני שאני ממשיכה, בואו נבדיל בין עיתונות אינטרנט מסחרית לעיתונות אינטרנט אלטרנטיבית וביקורתית. אם יש משהו ששווה בשבילו להיפטר מהעיתונות הישנה אלו אתרי החדשות דלי התקציב אך רבי ההשראה של הבלוגרים האלה. אתם יודעים למי אני מתכוונת.

אתרי החדשות הגדולים, לעומת זאת, מבוססים למעשה על תשתית העיתונים הגדולים, גם מבחינה כלכלית ובמידה רבה גם מבחינת תכנים וגישה. עיתונות האינטרנט הזאת מספקת בעיקר עדכונים סטייל רדיו – רדיפה אינסופית אחרי ידיעה שמתעדכנת בלי הפסקה. מכיוון שעבדתי גם בפרינט וגם באתר כזה יותר מדי כמה שנים, אני מרשה לעצמי להגיד שזאת עיתונות לא משהו. כתיבת חדשות תוך כדי ריצה לא מאפשרת לעצור ולחשוב. לאסוף את הדברים וליצור מהם תמונה ואמירה. עיתוני הפרינט יכולים עדיין לעשות משהו שעיתוני האינטרנט הממוסדים, שחייבים לספק עוד ועוד עדכונים, לא יכולים לעשות. חדשות הפרינט הן לא אותו דבר מודפס על נייר, אלא סוג אחר של עיתונות. סוג טוב יותר. או לפחות סוג עם סיכוי להיות טוב יותר.

צומטסקי ומות הפרינט

הפוסט של עידן לנדו על המפסידים ממותו של הפרינט ממשיך במידה רבה את הדיון על מונופול חנויות הספרים שהציף את האינטרנט לפני כמה חודשים. חנות הספרים הישנה והאהובה נסגרת תחת מגפי התאגיד, ומגוון הספרים המוצע לקוראים מצומצם משיקולי רייטינג מסחריים. כל זה נכון, אבל במשחק הקפיטליסטי הזה יש עוד שחקן מרכזי שדורס שחקנים קטנים ממנו – הוצאות הספרים עצמן.

עכשיו תארו לכם שענף הוצאת הספרים בישראל היה מחליט לאמץ תו סחר הוגן. לא עוד משכורות מעליבות למתרגמים ופרסום ספרים ללא עריכה, לא עוד הדפסה בבתי דפוס בסין. אולי אפילו אפשר לפנטז שהספרים היו מודפסים על נייר ממוחזר. בתנאים כאלה הייתי מוכנה להקשיב לטרוניות של הוצאות הספרים ביתר אהדה. צר לי מאוד מאוד שהוצאות ספרים אהובות עלי נאלצות להתמודד עם ענקי השוק, אבל איפה המצפון של כמה מהוצאות הספרים כשהן שולחות בשוטף-פלוס-מתישהו משכורת מביכה למתרגמים או העורכים (אם יש בכלל)? המצפון הזה טרוד בתחרות קפיטליסטית ובהשמצות כלפי המפיצים.

במשחק המצמוץ הזה, הוצאות הספרים רוצות שאנחנו נמצמץ ראשונים, כלומר – נקנה ספרים ביוקר אף על פי שמציעים לנו אותם בזול. אני מציעה להם להיות הראשונים שמשנים את חוקי המשחק במקום לצפות מאחרים לשכב על הגדר בשבילם. קדימה לתעשיית ספרות הוגנת.

והפעם בפינתנו "רק באנגליה" : חינוך חינם

בית הספר פה בחינם. לא עלק חינם, כמו בישראל. בחינם. אין תשלומי הורים על שום דבר, וזה כולל מחברות, עפרונות וספרי לימוד (שבקושי משתמשים בהם פה ממילא, אבל זה נושא לפוסט אחר). הדבר היחיד שעולה כסף הוא התלבושת האחידה, אבל מקבלי קצבאות זכאים לתלבושת אחידה בחינם.

בעצם, בבית הספר של כליל גם התלבושת לא יקרה במיוחד, כי בניגוד לבית הספר היהודי שבו חובה ללבוש סווטשירט עם סמל בית הספר במחיר מופקע להדהים, בבית הספר האחר אפשר לקנות סווטשירט עם לוגו, אבל גם מותר ללבוש איזה סווטשירט או קרדיגן ירוק שרוצים. בכל הרשתות הגדולות מוכרים בגדי בית ספר במחירים מגוחכים ממש, אבל אני מה אכפת לי – אני הרי תמיד קונה הכל יד שנייה…

גם הגן פה בחינם, מגיל שלוש. כלומר, כל משפחה זכאית ל-15 שעות גן בשבוע, אותן היא יכולה לחלק כראות עיניה. מגיל 4 הילדים כבר יכולים ללכת לגן-ביתספר, ואז אין תשלומים בכלל. לא נותר אלא להרהר בצער בפוסט שכתבה עדיגי.

4 מחשבות על “מה עם הפרינט? מת כבר?

  1. חיים באר מספר על הדודה שלו שהייתה קונה עיתון כל יום ושמה בצד. אז היא הייתה שולפת מהערימה את העיתון של לפני שבועיים וקוראת אותו בפרספקטיבה יותר נכונה כשאפשר לדעת מי צדק ומי טעה , מי התלהם סתם ומי לא ראה דברים נכון. אבל כירושלמי לשעבר אני יודע שהאקסצנטריות הזאת שייכצ לזן מסויים של טיפוסים שעבר ברובו מן העולם.

    • גדול!
      זה מזכיר את הציטוט האדיר המיוחס למאו טסה טונג, אני חושבת, שכאשר שאלו אותו מה דעתו על המהפכה הצרפתית אמר שעוד מוקדם לקבוע…

  2. (לא הבנתי את ההערה לגבי. לא הצעתי "לנפנף את הפרינט". אמרתי שאין שום הגיון בלנסות להציל אותו בכוח בכספי משלם המיסים. אם הוא יצליח להצדיק את קיומו כלכלית, הוא יכול להמשיך לסחוב כמה שבא לו. אם כי לא מקובל עלי הדטרמיניזם הטכנולוגי שלך. אין שום מניעה מעיתון באינטרנט לעשות את מה שעושה עיתון בפרינט. בין כה וכה מה שאת מתארת זה לא עיתונות הפרינט באמת, אלא כתיבה מגזינית יותר, לכל היותר של עיתוני סוף השבוע.)

    • תודה על התגובה.
      לא חושבת שביטאתי דטרמיניזם טכנולוגי. להיפך – הצגתי מודלים טובים לעיתונות אינטרנט (למשל בלוגים כמו שלך) ומודלים רעים לעיתונות אינטרנט – אתרי הבת של העיתונים הגדולים.
      בנוגע לכתיבה המגזינית – זה נכון, אבל אפילו הידיעות החדשותיות שיורדות לדפוס לקראת חצות טובות ומקיפות יותר מהידיעות שהולכות ומתעדכנות לאורך היום באתרים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s