למה שירי הילדים באנגליה כל כך מורבידיים?

לילה משחקת בבובות שלה ושרה:
Wall flowers, wall flowers
growing up so high
we're all pretty maids and
we all have to die
except from little Lila,
she's the youngest one.
hop and shake, hop and shake,
turn your back to the wall again.
מה??
ובכן, מתברר שזאת גרסה אחת מני רבות, רבות מאוד, של שיר משחק ידוע שבו מסתובבים במעגל ומשמיעים מני מלים מחרידות. הגרסה של כליל היא הגרסה היורקשירית שנמצאת באזור לפחות מאז שנות החמישים, כפי שהעידה קשישה מקומית באחד הפורומים הרבים שעוסקים בשירי ילדים אנגלים.
Wall-flowers, Wall-flowers - Mama Lisa's House of English Nursery Rhymes, Intro Image
מה הסיפור של האנגלים עם שירים מדכאים, אלימים ומורבידיים? אני, שגדלתי במדינה מודרנית על שירי ילדים מהמאה העשרים, רגילה לשירים נאיביים שנכתבו לילדים במובן הכי מודרני של המילה. שירים חינוכיים, מתוקים ונטולי תסביכים (חוץ מלילה לילה של אלתרמן, אבל זה הרי לא באמת שיר ילדים). האנגלים, לצערם או לשמחתם, מחזיקים במטען עצום של שירים מכל הדורות שאפשר לזכור. חלקם הגדול, לדעתי, לא נכתבו בכלל לילדים. וחלק גדול להדאיג מהם עוסק בנושאים מדכאים למדי. אז יצאתי לסקור את השורשים המורבידיים של שירי הילדים הבריטיים והעליתי כמה ממצאים מעניינים. חלקם מדרשים בדיעבד שלא ממש קשורים לעובדות, אבל עם יד הלב – נראה לכם שאפשר להמציא כאלה דברים מחרידים על "קן לציפור" או על "נומי נומי?".
ורדים בכיסים, בסוף כולם נופלים

השיר הראשון שהעביר בי צמרמורות מאז שעברנו לכאן הוא Ring a ring a roses, עוד משחק מעגל תמים לכאורה, שגורם רק להורים חשדנים כמוני לזקוף אוזניים בחרדה למשמע השורה

A-chew! A-chew!

we all fall down.

למה נופלים? מה קרה? כשרצתי ליו-טיוב גיליתי שיש השרים "טישו, טישו, כולם נופלים" או אפילו "אפר, אפר, כולם נופלים"(!). בקיצור, חשוד. מתברר שהשיר הזה הוא שיר די ישן, שנכתב הרבה לפני עידן הפוליטיקלי קורקט, ונושא בחובו צללים עתיקים. יש אפילו הסבורים שהוא מתאר את מגפת הדבר  שקטלה מיליונים באירופה במאה ה-14. יש הסבורים שממש לא.

מחנה הזוועות מפרש כך: הטבעת הוורודה התמימה שמופיעה על העור היא התסמין הראשון של מחלת הדבר. מכיוון שהחולים מתחילים להרקיב בעודם בחיים, ומכיוון שבמאה ה-14 האמינו שהסוואת הריח יכולה למנוע הידבקות מהמחלה, הסתובבו אנשים עם כיסים מלאי פרחים, ולפעמים גם עם מסכות מיוחדות דמויות ציפור שבהן יש מקום לפרחים לפני האף. אבל מה, בסוף זה לא עוזר וכולם נופלים (במציאות זה היה יותר קרוב ל-40%, אבל תסכימו איתי שזה בהחלט נותן תחושה שכולם מתים, לא?).

המאזינים האופטימיים מפנים את תשומת לבו של הקהל לעובדה שאין עדויות כתובות לשיר הזה לפני המאה ה-19, כלומר מאות שנים אחרי המגפה, וגם לעובדה שיש לשיר גרסאות אחרות, הרבה יותר משובבות נפש. עם זאת, ההסבר החדש כולל צל משלו, בדמות האיסור על ריקודים בקהילות פרוטסטניות, שהוביל להמצאת משחקי מעגל כדי לפרוק את הצורך הנואש לרקוד יחד. אל תתעצלו לקרוא בעצמכם.

הכבשים דורשות צדק חברתי

מכירים את הכבשה השחורה?

למי שלא: היא מניבה 3 שקים מלאים צמר ומחלקת אותם לאדון, לגבירה ולילד שבקצה השדרה. מקורות יודעי דבר טוענים שהשיר נכתב במאה ה-13 (!!) כמחאה על החוק המלכותי הקובע ששליש מתוצרת הצמר יועבר לאדון המקומי, שליש לכנסייה (גברתנו) ורק שליש למשפחת החוואי עצמו, או – כדי לעורר רחמים – לילדים.

המפטי דמפטי נופל מהחומה

הוא כנראה ישב על החומה הרבה לפני שאליס פגשה אותו, וגם התרסק שנים רבות לפני כן.

גם לכם נראה שזה קצת יותר עצוב מ"רצתי רצתי ונפלתי"? ובכן, מתברר שגם כאן מסתתרת שמחה לאיד פוליטית. המפטי המקורי היה כנראה תותח שהוצב על חומות מגדל הכנסייה בקולצ'סטר בזמן מלחמת האזרחים. אלא שהתותח יורט באש תותחי היריבים והתרסק. מיותר לציין שכל אנשי המלך וכל פרשיו לא יכלו להחזירו למקומו.

אפילו תחום הנונסנס מלא בהומור שחור. דוגמה אחת מני רבות:

There was an old lady who swallowed a fly,
I don't know why she swallowed a fly.
Perhaps she'll die!

ויש כמובן את השיר העליז על ההתמוטטות של גשר לונדון, שלדעתי היא בכלל לא חומר לשירים עליזים. אתם יכולים לדמיין את השיר "גשר המכבייה מת-מו-טט"? לא ממש. ולא בכדי. אבל אין מה להכביר מלים על העניין הזה.

בחצר האחורית של מרי

את הזוועה האמיתית שמרתי לסוף. אחד השירים הכי תמהוניים בעיני הוא השיר Mary, Mary, Quite contrary. מה זה אומר? למה היא מתעקשת להיות ההיפך? ואיך זה קשור לגינון?

למי ששכח או למי שטרם נתקל, זה הולך ככה:

Mary, Mary, quite contrary,

How does your garden grow?

With silver bells, and cockle shells,
And pretty maids all in a row.

ובכן, מול התמונה המצטיירת של ילדה-בילבי שעודרת בגינה מופיעה המסורת הבריטית במלוא יפעתה המפוקפקת ומציעה סיפור אימים אלטרנטיבי. את הסיפור הזה סיפרו לי חברי א' וש', שגדלו פה ועליהם זה לא עושה רושם מיוחד. למעשה נדמה לי שבעיניהם זה מצחיק, או שיש פה אפילו איזו עילה לגאווה בביזאריות שהתרבות שלהם יכולה להציע.
ובכן, מתברר שמרי מהשיר היא מרי טיודור – "בלאדי מרי" בשבילכם, שהיתה, להכעיס, קתולית אדוקה ונהגה לענות פרוטסטנטים במגוון מחריד של מכשירי עינויים ולערוף את ראשם אם התעקשו לדבוק באמונתם (כלומר, היא נהגה לצוות על אנשים אחרים לבצע את כל אלו).
פעמוניות וצדפות
מתברר שהגן ההולך וגדל הוא חלקת הקברים המשגשגת שהותירה אחריה מרי; פעמוני הכסף והצדפות הם שמות של מכשירי עינויים (מצבטי בהונות, אם אתם ממש מתעקשים להיכנס לפרטים הפלסטיים), והעלמות שעומדות בשורה הן הגיליוטינות. למה? כי לגיליוטינה, באקט מיזוגני טיפוסי, קראו The Maiden. ואת השיר הזה שרים בגן של כליל לא מעט, עם תנועות ידיים חמודות נורא. הלוואי שיכולתי להראות לכם.

כל זה קצת מורבידי מדי. אבל יודעים מה? אתם מכירים את השיר "למרי היה כבש קטן?" ובכן, זה שיר אמריקאי, ולכן אין לו סבטקסט. מתברר שהוא נכתב על ילדה אמיתית ושמה מרי, שהיה לה… כבש (קטן!).

בפוסט הבא: איך לבחור שירי ערש לילדים.

22 מחשבות על “למה שירי הילדים באנגליה כל כך מורבידיים?

  1. חבר שלי ממוצא אנגלי טוען שלא מעט שירים מכילים גם רמזים מיניים , ג'ק וג'יל למשל שטיפסו להם על גבעה. או
    pop goes the weasel
    שגורם לך לתהות על הופעתו הפתאומית של יצור ארוך שצץ משום מקום.

  2. איזה כיף של פוסט ושל שירים. מזלנו הרע שאין שירי ילדים בעברית מלפני "המצאת הילדות". היום זה אסור באיסור חמור. מכירה את דודה מרגלית של נורית זרחי? "דודה מרגלית/ נפלה אל השלולית,/ אל תצטערו עליה – /נסתדר גם בלעדיה!" זה קצת אמא אווזה וגם על זה אנשים התלוננו…
    אני כתבתי פעם על שירי הזימה.
    http://wp.me/pSKif-isj
    וקבלי את התרגום המנרמל של אור סלע לגנה של מרי
    מירי, מירי, נא הסבירי,
    מה צומח בגנך?
    שבלוליות, פעמוניות
    וגם כלות יפהפיות.

  3. תודה מרית
    נורית זרחי היא הסופרת הנערצת עלי בעברית – מבחינתי היא בכלל ליגה אחרת.
    למי שרוצה מקאבר של ממש – אבל לא באמת לילדים, בכל זאת מדובר בישראל – אפשר להסתדר בינתיים עם שירי הזוועה של חנוך לוין. http://www.kibutz-poalim.co.il/product?c0=42605

    ובנוגע לתרגום: בעיני כלות שצומחות בגן דווקא מעוררות אסוציאציה של בית קברות – אבל בהחלט ייתכן שזה בגלל שעסקתי בשבוע האחרון בסיפורי זוועה…

  4. ראשית, אני באופן אישי תמיד אהבתי את ההומור הבריטי ולכן הפוסט שלך ממש הצחיק אותי :)
    דבר שני, יש כמה שירי ילדים בעברית שמזעזעים אותי ואני מקפידה לדלג עליהם קדימה כדי לחסוך אותם מביתי. למשל: הפיל שלא ידע לצעוד ובגלל שהוא נבהל מאבא שלו הוא פתאום התחיל ללכת?!?! איזה אבות מפחידים יש לילדים ישראלים. אבות שיש להם סולם שמגיע עד השמיים, כאלה שמביאים מתנות כשהם חוזרים מהעבודה… או לחלופין "הצבא לבוש מדים יוצא למלחמה"… גם יונתן הקטן שמקבל עונש (תפיסת המקל והגזר המיושנת) והאצבע שעושה נו-נו-נו (כי החינוך הוא על דרך השלילה). באנגליה לפחות הכל לקוח מההיסטוריה הרחוקה. בישראל – מהמציאות הכואבת.

  5. תודה על התגובה (:
    צודקת, הפילפילון באמת די נורא. אבל להיבהל מאבא נראה לי פחות נורא מלמות בעינויים או בדבר…
    והשיר על מדינת הגמדים הוא סאטירה – שאולי קצת עוברת מעל ראשם של הילדים, אבל בהחלט מציגה את המלחמה כעיסוק מגוחך.
    אגב, שירי הילדים האנגליים המודרניים הם כמובן מופת של מתיקות וחינוכיות (the wheels of the bus למשל), בדיוק כמו בישראל.
    אה, וזה מזכיר לי את שיר הסתיו ששרו בגן של בתי, שבו יש סנטימנט מובהק של חריצות ועבודה. הוא מדבר על נדידת הציפורים ואיך הציפורים שעפות לחופשה חמימה באפריקה מפסידות את כל הכיף של החורף הקפוא באנגליה:
    We can't fly to a place in the sun
    we've got things to do

    וכששרים את השיר עם תנועות, הדברים שצריך לעשות מלווים באותה תנועת אצבע מתרה שהזכרת ביונתן הקטן. אבל לפחות הדברים שצריך לעשות הם ללכת למדורה ב-5 בנובמבר וליהנות מהאלווין ומעלי השלכת. לא כזאת עבודה קשה, בעצם.

    • מי שכתבה את שיר הילדים 'במדינת הגמדים' היא דודה של אימא שלי שהייתה לי כמו סבתא (אחותה, סבתא שלי, נפטרה לפני שנולדתי), בהכירי אותה ואת התמימות הבסיסית שלה אני לא חושב שהיא בכלל ידעה לכתוב סאטירה.

      • וואו עידו, איזה ייחוס!!
        ותודה על התגובה והמידע הפנימי החשוב (:

        בנוגע לסאטירה…
        ובכן, כנראה זאת לא הפעם הראשונה שמנגנון ההדחקה שלי משכנע אותי שטקסטים מיליטריסטיים או תופעות תרבותיות מטורפות אחרות הן למעשה התחכמות אירונית. והטקסט הזה, שהוא באמת חמוד נורא, כנראה נפל אצלי לאותה קלחת.
        מצד שני, אני עדיין די מרגישה שהטקסט מציע את הפרשנות הזאת בעצמו, למשל בעובדה שבלילה כל הגמדים פושטים את המדים והולכים לישון, המצביא המהולל אצבעוני חמוש בסיכה חדה והפרשים רכובים על פרעושים.
        אפילו יש לי תחושה מעורפלת ששמעתי גם אנשים אחרים טוענים את זה, אבל זה הרגל נואל אחר שלי, להאמין שאחרים כבר כתבו בהרחבה על כל מיני הרהורים בעלמא שלי ביני לבין עצמי (:

      • הימים אכן היו ימי מלחמה. דודה אלה ראתה זאטוט הולך בדירת חברים הלוך ושוב בצעידה צבאית ומיד כתבה את השיר, היא גם התלוננה על כך שמכירים אותה בזכות השיר הזה בלבד בעוד שיש לה לא מעט שירים אחרים שלדעתה היו יפים יותר. פשוט זה היחידי שהולחן.

  6. אבל למה יש רק שתי אופציות, סטירה או מיליטריזם? נראה לי שיש פה אופציה שלישית של משחק, כמו שעידו מספר. ילדים משחקים במלחמה (ובערב פושטים מדים והולכים לישון). ולשחק זה לא כמו להילחם, זה לא הורג אף אחד. ואין כמעט ילד שלא שיחק במלחמה, אלא אם כן המחנכים שלו חסמו את זה בגלוי או בצקצוקים. בשביל זה יש משחקים, כדי לבדוק דברים שאתה לא בהכרח תעשה, בדיוק כמו שמתחפשים לדברים שאתה לא בהכרח תהיה. לבני הגדול שהוא כבר מזמן איש ושוחר שלום מאין כמותו היה אוסף חרבות, כולל חרב משפחה סיקית שקבל מחבר סיקי בארצות הברית. לא מזמן נשרטתי ממנה כשעשיתי סדר במחסן. לנו כילדים, היו משחקים הרבה יותר קיצוניים שהושפעו מסדרת ספרים על מעללי האינקוויציה.

    • נכון, יש עוד אופציות. ולפעמים – אני מעזה לומר שאפילו לעתים קרובות – כוונת המשורר היא רק אפשרות אחת מני רבות. לי יש נטייה לקרוא טקסטים על הציר הפוליטי והפרשנות של סאטירה והטרוניות על מיליטריזם באות לי בטבעיות. באמת כיף יותר לחשוב על השיר הזה כתיאור של משחק ילדים.

  7. הדיון על מדינת הגמדים הזכיר לי את השיר החמוד על בנג'מין בוומאניר

    (יש ביצוע של אלייזה קארת'י שאני נורא אוהבת, לא מצאתי אותו ברשת לצערי)

    חוץמזה, יופי של פוסט.:)

  8. יעל יקרה,
    כרגיל, פוסט מעניין. אני יודעת משיחה בגינה בין אמהות (לפעמים זה אפילו מעניין) ששירי ילדים בשפות אחרות מעברית נוטים למורבידים. בשיחה השתתפו צרפתיה ורוסיה ואני עם שירי הילדות בערבית של אימי ובכולם קרו לבנות דברים איומים. בערבית שבע בנות בבית מנסות לגרש את המכשפה שרוצה להרוג אותן, ואני הייתי אמורה להרדם בשלווה לצלילי השיר הזה.
    בכל אופן – דרישת שלום מברקלי הפשוטה וחסרת היומרות או הסב טקסט,
    אסתר (של אהליאב)

    • הי יקרה, כיף לשמוע ממך!
      קודם כל, אני מתנצלת על ההכללה בפני כל האמריקאים המתוחכמים. סליחה.
      שנית, אני מניחה שהתופעה שתיארת קשורה בדיוק לעובדה שמדובר בתרבויות שצברו שירי ילדים לפני העידן המודרני, בניגוד אלינו.

  9. פינגבק: איך לבחור שירי ערש לילדים, חלק ב' | גולה מרצון

  10. פינגבק: שנתיים לבלוג | גולה מרצון

  11. משהו על vמוסיקה,
    תודה על הרשומה. נראה שהעתיקות של שירי הילדים באנגליה נתנה להם שיוף וזיכוך של דורות רבים במו סיפורי עם אולי,
    העיבודים המוסיקליים לצערי הם סיפור אחר, והרבה מהם מפושטים ומתיילדים. מחרידים למעשה.
    אבל יש פנינה: טים הארט ומאדי פריור (STEELYE SPAN) הביאו ב 1981 את
    My Very Favourite Nursery Rhyme Record . אותם שירים, אבל נשמעים לגמרי אחרת:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s