מי חוגג את חנוכה?

המורה של לילה רוצה לדבר איתי בסוף היום. אוי, לא. זה בטח לא סימן טוב, נכון? נכון, אבל לא מהסיבה שתיארתי לי. היא תוהה אם אסכים לבוא לדבר עם ילדי כיתה א' על חנוכה, מכיוון ש"היא יודעת שאני מאוד חזקה באמונתי". השתדלתי מאוד לשמור על ארשת מכובדת והפטרתי בנימוס אגבי שבעצם ממש לא, ולמעשה אנחנו לא ממש חוגגים את חנוכה בבית, אבל אין לי התנגדות לבוא ולספר על חנוכה לילדים בשכבה שמעל כליל. פניה נופלים אך היא מתעודדת במהירות ומציעה שאספר על איך המשפחה שלי חוגגת את חנוכה בישראל, אם אפשר בליווי תמונות. בשלב הזה אני מבינה עד כמה כל זה אקזוטי ומתחילה לחשוב איך לספר לילדים שאינם יודעים במה מדובר מה זה חנוכה.

אז הלכתי לשוטט באינטרנט ולראות מה מציעים שם במדורי הגיל הרך. גיליתי מבחר רחב מאוד של הצעות, כולל כמה עמודים בגישה מאוד הומניסטית שמנסים להתמודד עם המורשת הקנאית והלוחמנית שהותירו אחריהם המכבים. אחד האתרים של משרד החינוך ממליץ לוותר על סיפורים כמו חנה ושבעת בניה או האלימות המטורפת שמפגין מתתיהו במגוון הזדמנויות, אלא להיצמד למנהיגות החיובית של יהודה המכבי ולערכים של חופש דת, למשל. אני תוהה אם גדעון סער יודע איזה חתרנות הולכת אצלו במשרד…

בכל מקרה, ביום המיועד התייצבתי בכיתה עם דיסק און קי ועליו תמונות קלאסיות של חנוכה – ילדים עם סביבונים ומטבעות שוקולד, חנוכייה, סביבונים וכן הלאה. המורה קיבלה את פני בלבביות והילדים התיישבו על השטיח ואמרו לי בטון האוניברסלי של ילדי בית ספר "גוד מוווורנינג מיסיז ארבל". המורה סיפרה שהשבוע חוגגים את חנוכה. מישהו יודע איזו דת חוגגת את חנוכה? ילד אחד מצביע מיד. "סיקים". המורה מחייכת ואומרת "ניסיון יפה. עוד מישהו?" ילד אחר מנסה "מוסלמים". "ניחוש טוב, אבל זאת דת אחרת". "נוצרים?" המורה ממשיכה לפרגן ולא אומרת את המלה "לא" אפילו פעם אחת לנוכח מבול הניחושים באפלה. ילדה אחת מציעה "אנגלים?", והפעם המורה אומרת "אנגליה היא ארץ ולא דת. באנגליה יש כל מיני דתות". "אולי סקוטים?". בשלב הזה המורה מגלה להם שמדובר ביהודים.

אני מודה שהופתעתי. כלומר, ידעתי שאין שפע של יהודים בבית הספר של כליל, ואחוז היהודים באנגליה כולה הוא 0.5%. ובכל זאת, גדלתי בישראל והתרגלתי לחשוב שהיהודים הם עם ממש מרכזי בתרבות העולם. אני גם הולכת ומבינה עד כמה היהדות היא לא רק דת אלא גם קבוצה אתנית, סוג של שבט שאי אפשר באמת להתנתק ממנו גם אם מפסיקים לעבוד את אלהים.

אולי לא הייתי צריכה להיות מופתעת. רק יומיים קודם לכן שאלה אותי מ', שכנתי הנוצרייה, אם אנחנו חוגגים את חג המולד. כשענינו שלא, היא שאלה אם אנחנו חוגגים את מותו של ישו. ניסינו להסביר לה שאין לנו שום עניינים עם ישו, אבל אני חושבת שזה נראה לה קצת משונה. בכל מקרה כרסמנו יחד לביבות (כן, הצפת המתכונים בבלוגים הטבעוניים הפילה גם אותי ברשת), אז אפשר להגיד שלפחות חגגנו את חנוכה.

לנסות לחיות עם מעוז צור
בסופו של דבר יצא שדווקא חגגנו את חנוכה ממש כהלכתו, עם שירים ונרות וכן הלאה, כי התארחנו בביתם המלא שמחה של ש' וא' ובנותיהם המתוקות. בסופו של דבר הגיע הרגע הבלתי נמנע של "מעוז צור", שאתו כזכור יש לי חשבון כבר שנים. אבל להפתעתי, מהסידור הרפורמי שבו קראנו (כן כן, היה סידור על השולחן!) נשמטו המשפטים שבדרך כלל מזעזעים אותי במיוחד. זה הולך ככה: במקום "לעת תכין מטבח" כתוב "לעת תשבית מטבח". בהערת השוליים מסבירים שזה תיקון שהציע הרב הראשי הרץ, שמונה לתפקיד ב-1913. במקום אחר קראתי שאחרי השואה חזרו רוב היהודים לנוסח צמא הדם המקורי, אבל מתברר שהרפורמים נשארו נאמנים לנוסח רודף השלום – ולא בפעם הראשונה.

זה לא שהשלמתי עם מזמורי החג: שירי התהילה לאלהים הגדול עדיין מביכים אותי, ותחושה עזה של צביעות מלווה אותי, אפילו כשאני לא שרה. כאילו כולם מתחנפים לילד הכי מקובל בכיתה ואני עומדת מהצד ולא אומרת מלה.

חברתי פ', שחזרה לחיק היהדות הרפורמית אחרי סיבוב ארוך ומפותל, אומרת שיש ביהדות הרבה דברים מזעזעים והרבה דברים יפים, והרפורמים מתרכזים במה שטוב (מנקודת מבט הומניסטית ומודרנית). אבל לי נמאס להסתפק בשאריות. בכל דבר יש יופי, אבל אני לא פוליאנה ובמקום למצוא את היתרונות של קביים אני מעדיפה להשיג לי איזו חפיסת שוקולד.

יום הולדת שמח, ישו

אבל האמת היא שחנוכה הוא החג האחרון שאפשר לחשוב עליו כשמסביב רוגשת קדחת הכריסטמס. אי אפשר להיכנס לחנות בלי לשמוע את אותו דיסק של שירי חג, אי אפשר לצאת לרחוב בלי להתפעל מנורות החג שתלויות בכל מקום, כולם שולחים ומקבלים כרטיסי ברכה וקשה מאוד להתעלם מטרפת הקניות שאוחזת בכל האנשים מסביב, שהולכים לכל מקום עם שקיות מלאות. יש גם צדדים פחות צרכניים לחג הזה, כמו עצי האשוח שפזורים במקומות אסטרטגיים בעיר ובמבני הציבור ומכוסים בנוריות קטנטנות, שנראות בדיוק כמו הכפור הנוצץ על העצים בימים קרים במיוחד.

אבל החג נכנס ממש לתוך ביתנו כבר לפני חודש, כאשר לילה החלה להתכונן להצגת חג המולד. לפי המסורת הביתספרית, ילדי גן חובה אחראים על הפקת חג המולד. המורה למוזיקה כותבת בכל שנה מחזה עם שירים לא רעים בכלל, והילדים מתחפשים בתחפושות מרהיבות למדי ומציגים במשך יותר מחצי שעה (!!!) את סיפור הולדת ישו. מדובר בילדים בני 4-5, כן? התיאטרון הבריטי, כנראה זה לא מגיע משומקום. בגן של קהילה היינו ממש גאים בילדים שהצליחו בברדק גדול וחינני להופיע במשך 15 דקות.

בכל מקרה, לא יכולתי שלא להבחין שהמחזה הקפיד לנפות את האלמנטים הדתיים מהסיפור. כלומר, יש בו בהחלט מלאכים, אבל אין בו מזמורי דת מסורתיים, בשום מקום לא נקבע שישו הוא המושיע או בנו של אלהים, והמלה אלהים לא מוזכרת בו אפילו פעם אחת. מין סיפור אגדה על הולדתו של "מלך תינוק", עם המון קטעים ושיגועים על הגמלים שלא זזים והרועים שלא מתעוררים. זו בחירה מעניינת בארץ שבה 70% מהתושבים הם נוצרים, ורבים אחרים הם אנשים ממוצא נוצרי שמעדיפים לומר לסקרים שאין להם דת.

9 מחשבות על “מי חוגג את חנוכה?

  1. את עושה לי חשק לעבור לגור לידכם.
    כרגיל, נהנית ממילותיך ומשטף סיפורך. חיבוק לך וללילה (היא עוד מחזיקה כלילה? זה מאוד יפה. תמר, שיש לה אספירציות להחליף את מינה, כבר הספיקה לעבור באיתמר, אבישי ו-בן).

    • יאללה, בואו עכשיו!
      (:
      לא רק שהיא מחזיקה בתור לילה, היא ממש מתמרמרת כשכותבים את שמה כליל: "אני כבר לא משתמשת בשם הזה".
      מצד שני, לפעמים היא חותמת "כליל", בתור מין שם רשמי כזה.
      אני חושבת שבהקשר של הקהילה היהודית שפגשנו כאן, העובדה שיש לה שם נוסף נתפסת כפחות תמהונית: להרבה ילדים יש שם מקומי ושם עברי שלא משתמשים בו אף פעם.
      איתמר ואבישי זה באמת יציאות אדירות. זה אומר שהיא כבר לא אוהבת אדום?

  2. איזה סיפור…

    אבל, חנה ושבעת בניה, זה דווקא סיפור ששווה לספר, לא?
    על מסירות והקרבה למען אידיאל, על נאמנות שאינה עיוורת אך גם בעלת-תנאים.

  3. לא מבינה למה שווה לספר את סיפור הזוועות הקנאי הזה.
    איזה מין אל היה שמח להמית בעינויים שבעה ילדים מול אמם ובלבד שלא יטעמו חזיר או ישתחוו לפסל? להעדיף את חוקי הדת על חיי אדם זה דבר מפלצתי בעיני, והאם שלא התחננה לבניה שיפסיקו להיות עקשנים ויישארו בחיים היא בעיני מטורפת אמיתית. איפה יש פה נאמנות לא עיוורת? לדעתי הם צועדים בעיוורון מוחלט כאחרוני השהידים.
    בספר המכבים נרמז שהמרד התחיל עוד לפני הגזירות הדתיות, כמאבק פוליטי בין מחנות שונים בקרב היהודים, ולכן אני גם לא מתרשמת במיוחד מהנאמנות לשלטון (שבכל מקרה היא לא ממש ערך בעיני).
    מאוד מסקרן אותי לשמוע מה אתה אוהב בסיפור הזה.

  4. מקסים ומעניין. כיף לקרוא את רשמייך, שנובעים גם מעין בוחנת וגם מעט קל וציורי. אולי תכתבי לאיזשהו עיתון ילדים?… (או שאת כותבת ופספסתי?…).
    "אני לא פוליאנה, ובמקום למצוא את היתרונות של קביים אני מעדיפה להשיג לי איזו חפיסת שוקולד" – משפט נהדר.

  5. בגיל 17-18 ככה כתבתי את הגירסה שוחרת-השלום ל"מעוז צור" שעד היום מזדמרת לה בחנוכה בחוגים מצומצמים מאוד (נגיד המשפחה שלי). היום היא נראית לי קצת מגוחכת, אם כי בעצם היא נכתבה ככזו מלכתחילה: "שלום טוב ואמיתי / רק זה נקרא לנצח / בחגים שבביתי / היווני הוא אורח / נאכל ונשוחח / יחד נתבדח / ונגמור בשיר מזמור / חנוכה חג שמח!"
    פעם גם הדלקתי נרות ברחוב בכרמיאל, ליד מקדונלדס, עם חבורת נערים ונערות חמודים (ניסינו להחזיר את הרחוב לעם, זה היה הרבה לפני רוטשילד וזה לא תפס כלכך בכרמיאל), וברכנו: "ברוך אתה האדם, חברנו אזרח העולם, אשר שיתפנו ברגשותיו ובחרנו להדליק נר של חנוכה." במקום "אמן" זימרנו "איזה יופי!", זה היה ממש נחמד.
    כן, גם אותי זה תמיד מביך כשמתחילים פתאום לדבר על אלהים.

    בשנתיים האחרונות גיליתי את המזמור האנתרופוסופי החמוד הזה
    http://organicrecords.bandcamp.com/track/little-light
    שכמובן מדבר על לידתו של בני ביום חורף קר לפני שלוש שנים, אבל יש בו גם קשר עמוק למקור שממנו מגיעים כל החגים האלה בעונה הזו שעוסקים באור, בהולדת המשיח (השמש) וכו'. זה מאוד מצא חן בעיני וכשאף אחד לא מפריע לי, זו הברכה שאני שרה בזמן שאני מדליקה את הנרות.

    אגב, מנהל בית הספר שלנו בתפן (דאז) פעם נשא נאום יפהפה על העניין של חופש דת והתיוונות ודווקא המשיל את זה להשתלטות של התרבות האמריקאית ותרבות הצריכה, זה נתן לסיפור דווקא זווית ראייה מעניינת ואינטילגנטית, חבל שאין לי את הטקסט ושאני לא זוכרת את הפרטים, רק את החוויה הטובה.:)

  6. תודה יעל על הסיפור (:
    מעניין עד כמה חזק הצורך ליישב את הסתירה בין תפיסת העולם שלנו לתפיסת העולם של אבותינו (המדומים).

  7. פינגבק: שנתיים לבלוג | גולה מרצון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s