הערות קצרות על הבחירות

כי אני לא יכולה להתאפק.

חשבתי שאצליח להתעלות על עצמי, אבל בכל זאת רצתי לבדוק אתמול כמה וכמה פעמים מה אומרים המדגמים  ובאמת שנדהמתי מהשטות הזאת עם לפיד. מה זה אמור להיות? נדמה לי שאני מסכימה עם מה שגדעון לוי כתב: לישראלים נשבר מהטירוף של ישראל, והם רוצים שיעזבו אותם בשקט.

סיפורים ששמאלנים מספרים לעצמם

בבחירות הקודמות, אחרי התבוסה המוחצת של השמאל, דב חנין אמר שחד"ש היא עכשיו מפלגת השמאל הגדולה בישראל. הוא צדק, אבל זה לא נראה לי אז כמו סיבה לצהלה מיוחדת. עכשיו בעיתון "הארץ" מנסים לעודד את השמאל באמצעי מביך לא פחות. הם לא בוחלים בשום אמצעי כדי לקדם את הגוש החוסם לימין. הנה, תראו את חלוקת הגושים שלהם: תמונה

לא צריך להיות חד עין במיוחד בשביל להבחין ש:

1) כדי לא להביך את גוש השמאל המצומק, אין בטבלה הזאת "גוש שמאל" אלא "שמאל-מרכז".

2) ה"מרכז" כולל מפלגות ימין כמו קדימה ו"התנועה", שאת שורותיהן ממלאים ליכודניקים לשעבר.

3) על מידת השמאלנות של "העבודה" אין לי חשק להכביר מלים.

4) חד"ש, לעומת זאת, לא מופיעה בגוש השמאל אלא בגוש ה"ערבים" (כי הרי ידוע שלכל הערבים יש אותן עמדות פוליטיות).

מה זה אומר על מה נחשב שמאל בישראל ומה זה אומר על שאריות האינטגריטי של "הארץ" אתם כבר מבינים לבד.

הקולות ש"הלכו לפח"

"הארץ" גם העתיק מוויינט את הכותרת האידיוטית לידיעה על 9 המנדטים שהלכו למפלגת שלא עברו את אחוז החסימה. אבל למה הן הלכו לפח? במדינה עם תרבות דמוקרטית, הצבעה היא סוג של דיאלוג, לא רק תחרות. אז אנשים הצביעו והם אמנם לא מיוצגים בכנסת, אבל הנבחרים יודעים כמה אנשים תומכים בהם, וכולנו יודעים למה לצפות. לא שזה ממש משנה, כי האינטרסים של רוב המצביעים אינם מיוצגים בכנסת בכל מקרה.

צרפו את 9 המנדטים האלה לקצת יותר משליש מהאזרחים שלא טרחו להצביע, ותגלו ששיעור נכבד מהאזרחים לא מיוצג בכנסת. אם תחשבו על כל התושבים והנתינים של מדינת ישראל שאינם יכולים להצביע יתברר שמדובר בדמוקרטיה אתונאית של ממש. כמו רוב המדינות הדמוקרטיות בעולם, המנגנון הטכני של הצבעה לא מציע מי יודע ייצוג. ובעצם, גם ייצוג זה לא רעיון כזה מדהים. הרעיון הטוב ביותר שעלה בבחירות האלה הוא של מפלגת הפיראטים, שהתחייבה להצביע בהתאם להצבעה המקוונת של בוחריה. במהרה בימינו, אמן.

6 מחשבות על “הערות קצרות על הבחירות

  1. גם לי צרם לראות את ה"מרכז-שמאל" הזה, הכל-כך לא שמאלי (אפילו אם כוללים את מפלגת העבודה בשמאל!), ואת המפלגות הערביות כגוש נפרד, חסר משמעות או השפעה. מדובר בפאקינג 12 מנדטים!

    לגבי השיטה, היום (אחרי שפעמיים שאלו אותי בעבודה למי הצבעתי ואמרתי חד"ש והתגובה היתה מבט משתומם ולא מבין) נזכרתי שבעצם התרגלתי להיות במיעוט פוליטי במדינה הזאת, ואני כבר לא מתביישת כי זה כלכך ברור לי שזו העמדה שבה אני נמצאת. ואז נזכרתי בהארה שהיתה לי אי-אז בימיו הראשונים של בית הספר הדמוקרטי באולגה, על הפרדוקס הדמוקרטי הגדול ביותר – שאלה שהכי מעודדים את השיטה הדמוקרטית(-ליברלית) נמצאים לעתים קרובות במיעוט בתוך המנגנון. שהעם, או הרוב, נוטה לבחור משום מה במנהיגים ובדרכים מאוד לא דמוקרטיות במסגרת ה"דמוקרטיה" שלו. זה מעלה הרבה שאלות.

    מה שעוד מעניין זה כמובן כל המנגנון של הסקרים המקדימים, שבפני עצמו מעצב חלק נכבד מתוצאות האמת. הרי אם הבחירות היו "על עיוור" התוצאות היו שונות לגמרי.

    • למיעוט תמיד יש אינטרס לדאוג לייצוג, דמוקרטיה ופלורליזם, ולרוב תמיד יש אינטרס להתנגד.
      מעניין אם שלי יחימוביץ' הולכת לשלוח ל"הארץ" תזכורת שהעבודה היא לא מפלגת שמאל (זה כבר לא אני השמאלנית הרדיקלית, אלא הישר מפי האתון!). או שמא "העבודה" שם על תקן "מרכז" ומרצ על תקן המפלגה השמאלית בגוש? תמהני.

  2. תופעת "יש עתיד" חוזרת על עצמה כמעט בכל מערכת בחירות שבה צצה מפלגה חדשה, מגניבה, נחמדה ויפת מראה שמפזרת אמירות עמומות ושמטרתה העיקרית להתחבב על כמה שיותר אנשים. אליפות העולם במיינסטרים. מה שעולה כבר לגמרי על העצבים זה העובדה שמערכות בחירות נראות כאן יותר כמו שוק ופחות כמו מנגנון לגיבוש חזון של מדינה. המפלגות הסקטוריאליות שפזורות כאן למכביר מקשות לנהל מערכת בחירות שמבוססת על אידיאולוגיה ועל רעיונות מדיניים, חברתיים וכלכליים, ובמקום זה, זה תמיד נראה כמו מקח וממכר שטייטעלי בין מגזרים שהמערכת הפוליטית מייצרת אולי אפילו יותר מהמציאות.

    • כן, אני זוכרת מפלגה כזאת בדיוק מלפני כמה שנים… אה, כן! המפלגה של לפיד האב. יש לי תחושה לא טובה שאנחנו בדרך לסיבוב בסגנון ג'ורג' בוש הבן – הולך בדרכי אביו אבל בלי ציוד אלמנטרי (במקרה של בוש ג'וניור מדובר בין השאר באינטלגנציה).

  3. מאוד מסכימה איתך על הקולות שהולכים כביכול לפח. בבחירות לעיריית ירושלים יצא לי להצביע הצבעת מחאה פעמיים. בבחירות האחרונות הצבעת המחאה הייתה למועמד ממש קיקיוני. הלכתי אז עם הבן שלי, שהיה בערך בן שמונה, ואחרי שהסברתי לו למי אני מצביעה הוא הסתכל עלי בתימהון ושאל: "מה?! הצבעת למועמד שאפילו הוא יודע שאין סיכוי שהוא ייבחר?!" חשבתי לעצמי שזה שיעור לא רע בכלל בדמוקרטיה.

  4. תודה על התגובה, תמי.
    אני הצבעתי בעיקר הצבעות מחאה, אבל אני גם מודה שמול השאיפה האידיאליסטית שלי לדיאלוג, המציאות היא בעיקר פוליטיקה של אטימות וחד צדדיות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s