פשטות מרצון ולזניה טבעונית לעצלנים

לפעמים אני נעשית סנטימנטלית לכל מיני דברים שבישראל היה לי קל לעשות ופה קשה לי. למשל – הלחם. בשנתיים האחרונות שלנו בישראל לא אכלתי כמעט בכלל לחם קנוי, וכמעט תמיד היה בבית לחם שלי (בעיקר סביב הימים של הגן הורים). נכון, לא אכלתי הרבה לחם. וחוץ מזה, בישראל חם. הבצק תופח מהר ובקלות, וגם אפשר ללוש בצק ללחם עשר דקות והוא כבר נעשה גמיש ונוח למדי.
באנגליה הכל שונה. הקמח שונה, קשה יותר. וקר; כדי להגיע לבצק במרקם מתקבל על הדעת צריך ללוש בנחישות במשך חצי שעה לפחות, אבל בעצם רצוי ארבעים דקות ומעלה. היו ימים שאמרתי בלבי "אמנם לא תרגלתי יוגה הבוקר, אבל לפחות אני עושה פעילות גופנית מאומצת!"
וכדי להחמיר את המצב, הלחם בחנויות באנגליה מזעזע. במכולת נורמלית בתל אביב אפשר להשיג כמה סוגים טובים מאוד של לחם שיפון רוסי או לחם מלא עם דגנים והפתעות, שלא לדבר על מאפיות הגורמה שהיו במרחק הליכה מהבית שלי או שוק הכרמל. פה גם הלחם המלא ספוגי ורכרוכי ונטול טעם, אני בכלל לא מסוגלת לאכול אותו לפני שהוא קופץ מהטוסטר. אני לא רוצה לדבר בכלל על רשימת הרכיבים שמופיעה על שקית הניילון הבלתי מתמחזרת שהלחם האנגלי עטוף בו.

אז לפני כמה חודשים גמרתי אומר בלבי להפסיק עם התירוצים ולחזור ללחם ביתי. אני מרגישה טוב יותר כשאני אוכלת לחם שאני יודעת מה יש בו, איך הכינו אותו וגם גאווה על זה שאני עושה בעצמי את מה שאני יכולה. אני אוהבת להיות עצמאית. אני אוהבת דברים שעשיתי לבד, אפילו הם קצת מצ'וקמקים כמו כריות הינשופים שתפרתי באחרונה. בגלל שהם עבודת יד, זה נחשב חינני. באמת. וכשאני אוכלת אוכל ביתי, לובשת משהו שסבתא שלי תפרה או רוכבת על אופניים שאבי הרכיב משלושה זוגות שונים, אני מרגישה שיש בחיים שלי משהו אותנטי, מיוחד, משמעותי. שהדברים שסביבי הם חלק ממרקם של אהבה ותשומת לב. שהם שלי, ולא איזה מוצר מדף אוטומטי שהגו באיקאה. מה גם שלחם ביתי הוא לא רק יותר כיפי ושוויצרי, אלא באמת באמת הרבה יותר טעים ואין לי ספק שגם יותר בריא.

כדי ליצור מקדם פדיחה שימנע ממני לסגת, הודעתי למשפחה שמעתה אכין לחם לכולם. אפיתי לחם לבן לאבי ונור ולחם מלא לי ולכליל. השתדלתי מאוד ולשתי המון זמן וגם התפחתי כל הלילה. את הלחם הלבן הכנתי מבצק הפיצה העילאי של "לחמים" וכדררתי ללחמניות, שאת חלקן הטמנתי מיד בפריזר. התוצאה היתה מענגת, אך מחרידה. מכיוון שקשה מאוד לעמוד בפני לחם טרי מהתנור, צריכת הלחם שלנו ביום ההוא גדלה פי שבעה, ורוב הלחם שאפיתי חוסל. הלחמניות מהפריזר נעלמו כעבור יומיים. ההחלטה הדרמטית שלי החזיקה מעמד בערך שבועיים.

אז מה עושים?
נזכרתי שכמה פעמים אכלתי לחם ממש טעים ממכונת לחם. ואז עלתה השאלה הטורדנית והטהרנית: האם מכונת לחם היא צעצוע שמתאים כמתנת חתונה, או פתרון אמיתי לאנשים שרוצים לחם תוצרת בית אבל לא מוכנים ללוש שעה בכל יום? והאם כל הקטע של לחם ביתי הוא לא המרכיבים אלא העבודה שהושקעה בו? למזלנו, ביקרנו בשוק יד שנייה ומצאנו מכונת לחם חדשה במחיר מציאה מגוחך ממש ופטרנו את עצמנו מהצורך להתלבט.

אלא שעל הלחם הראשון שיצא נור אמר: "הלחם שאת מכינה בעצמך הרבה יותר טעים". מה, את זה לא הכנתי בעצמי..? כנראה שלא. והוא באמת לא היה משהו.
אחרי כמה וכמה ניסיונות הגעתי לכמה מסקנות. למשל, שקמח חיטה מלאה הוא קמח מעפן שמכביד על הלחם ולא ממש טעים. בלחמניות שהכנו לגן הורים היה תמיד קמח מלא והן היו מעולות. אבל באנגליה, כאמור, הכל אחרת. ואז ו' המליצה לי להשתמש בקמח קמוט, ומאז לא הבטתי לאחור. זה קמח מלא עם טעם מוצלח ומרקם אבקתי וצבע צהבהב כך שכאשר מכינים איתו דברים, הסועדים טועמים משהו קליל ובהיר לא קולטים שהלחם למעשה מקמח מלא. הא!

אז התחלנו להכין לחם במכונה והגעתי למתכון מוצלח למדי, ואפילו שזה דורש חמש דקות עבודה, אני עדיין מתעצלת להשקיע את הזמן המועט הזה. קנינו את המכונה לפני חודש בערך, אבל הכנו בערך 5 כיכרות לחם. למה? לא יודעת. אולי צריך להתרגל.

חוב ישן: הנעליים של לילה

אם כבר בענייני פשטות מרצון, כבר סיפרתי פה על הסאגה של רכישת נעלי בית ספר לכליל. בסוף, מאוחר מדי, התברר לי שאני לא המופרעת היחידה באנגליה עם ההפרעה הזאת, ומצאתי את הבלוג הזה שעוסק בסוגיית נעלי בית ספר אתיות להורים טרחנים כמוני.

טוב, זה נחמד. אבל אתם הרי יודעים שאין, פשוט אין על חנויות יד שנייה. זה ללא ספק הדבר האמיתי.

ולקינוח: לזניה לטבעונים עצלנים
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
לפעמים מתחשק אוכל מדהים ומושקע עם ים של טעמים ומרקמים והמון ירקות וויטמינים. אבל לפעמים רוצים פשוט אוכל משביע וכיפי שהילדים יאכלו בלי תלונות. למקרה הראשון יש לי את המתכון של ג' ללזניה טבעונית עם שכבות של חצילים קלויים, קישואים קלויים, פלפלים קלויים, פסטו ומה לא. למקרה השני המצאתי את לזניית הבטטה.

מה צריך?
1 חבילת דפי לזניה בלי ביצים
800 ג' עגבניות מרוסקות
גזר בינוני, קצוץ דק מאוד
בצל בינוני, קצוץ דק
שמן זית
קצת מיורן
בטטה בינונית
תפוח אדמה בינוני
זיתים
סירופ אגבה

מה עושים
למילוי:
בעזרת קולפן, מקלפים את הבטטה ותפוח האדמה ואז ממשיכים לקלף סרטים רחבים עד שלא נשאר כלום.

לרוטב:
משקיפים את הבצל
מוסיפים גזר ומקפיצים קלות.
מוסיפים מלח, עגבניות, אגבה ומיורן
מבשלים עד שהגזר הקטנטן די רך

בזמן שהרוטב מתבשל:
משמנים תבנית פיירקס בשמן זית
מורחים את עלי הלזניה בשמן ומסדרים בשורה.

מורחים שכבת רוטב עגבניות.
מסדרים שכבה של סרטי בטטה על הרוטב.
מסדרים עוד עלי לזניה משוחים בשמן.
מסדרים שכבה של רוטב עגבניות ועליה תפוחי אדמה.
ואז שוב, עם שכבת זיתים.
ואז ממשיכים עד שנגמרים הרכיבים או המקום בתבנית.
מסדרים יפה רוטב וקישוטים מלמעלה.
אפשר להשפריץ קצת רסק עגבניות פושטי בצדדים, אם רוצים. פה הוא מגיע בשפופרת אז זה ממש מתבקש.

מוסיפים מים מהצדדים שיגיעו עד למעלה.

מכסים בנייר כסף ואופים על חום בינוני-גבוה עד שמזלג ננעץ עד הקצה די בקלות, כלומר עד שהפסטה רכה.

מורידים את נייר הכסף ומחזירים לתנור למכת חום שתהפוך את הציפוי לקריספי.

מגישים חם, או קר (אם נשאר משהו. לרוב לא נשאר).
בתיאבון.

13 מחשבות על “פשטות מרצון ולזניה טבעונית לעצלנים

  1. תבורכי.
    בדיוק אכלתי אצל אחותי לזניה נפלאה (עם סייטן, אבל גם עם גבינה) שבעקבותיה רכשתי שתי חבילות עלי לזניה.
    אני מפצירה בך לפרסם את גם את המתכון הסבוך (הבזיליקום באדניות משתולל, זה הזמן לפסטו).

    • הנה אני מעתיקה את המתכון כלשונו כפי שכתב לי אותו ג':

      *לזניה עם ירקות*
      1 חבילה לזניה 500 גרם (אינסטנט עדיף – 90% מהלזניות בשוק הן אינסטנט מה שאומר שהן לא צריכות בישול לפני האפיה – של הרדוף לא!)
      8 עגבניות חתוכות לקוביות
      2 עגבניות פרוסות לרוחב בעיגולים
      חציל אחד או שניים (תלוי כמה רוצים לטגן חצילים)
      2-3 קישואים גדולים חתוכים לרצועות ארוכות
      2-3 תפו"א חתוכים לעיגולים לרוחב (לא חובה – תלוי אם אין לך בעיה לשלב 2 סוגי פחמימות)
      בזיליקום – כמה עלים גדולים או הרבה קטנים
      לרוטב – קוביות גזר, אפשר גבעולי סלרי, שום חתוך, טימין
      תבנית די גדולה ודי גבוהה

      מטגנים קלות חצילים, קישואים ועגבניות (עיגולים) – שורה אחת אבל לוקח הרבה זמן
      אני טיגנתי חלק במעט שמן וקליתי חלק על מין מחבת סטייקים (פסים)

      מכינים רוטב עגבניות גדול על בסיס העגבניות החתוכות, גזר קוביות קטנות, שום, תבלינים וכו (לדוגמה טימין)
      אפשר גם קצת רסק (הוספתי כמדומני)

      מפזרים בתחתית התבנית על קצת שמן זית עלים כך שיחפפו אם יש צורך (שלא יהיו חורים גדולים מדי)

      עכשיו – שכבה ירקות, עליה רוטב עגבניות, שכבה לזניה. לנסות להגיע ל-4 שכבות (בעצם 3 שכבות ירקות באמצע).
      אחרי השכבה השניה של הירקות – להניח את עלי הבזיל בעוד שכבה שלא סופרים אותה מפאת דקותה אבל מרגישים אותה בטעם.

      [[הערה של יעל: במקום עלים אני אוהבת להכין פסטו ולפזר בנדיבות שכבה שלמה!]]

      מעל השכבה האחרונה של הלזניה – את העגבניות החתוכות לעיגולים, וכן ירקות אחרים אם נשארו (לדוגמה קצוות קישואים).

      לשפוך מסביב את שארית הרוטב, אם נשאר.
      להשפריץ קצת קטשופ אורגני לחריצים בצדדים (ברור שאין לך ולא חובה, ניתן לדמות בתוספת כפית סוכר ומעט חומץ לרוטב או בכלל לא).
      להוסיף כוסות מים עד שמגיעים ממש טיפה מעל גובה עלי הלזניה האחרונים. עוד טיפה שמן זית ככה שלא יהיה יבש.

      ויאללה לתנור – 40 דקות ב-180 מעלות. אפיתי פתוח ולכן יצא טיפה אפוי מדי למעלה.

      זהו – נעלמו שעתיים מהחיים אבל היה שווה.

      [[כמו שאמרתי, רוני, אני נוהגת להוסיף גם שכבה של פלפלים קלויים, שלא מופיעים במתכון המקורי אבל משתלבים בו בכזאת טבעיות ששכחתי שהם לא היו שם מלכתחילה]].

      • הי, אני מנחשת מי זה ג'? לגבי הלחם – מזדהה. השנה כיכב אצלנו לחם כוסמין מלא ביתי, אבל כל כמה שלא ניסיתי לדמות את עצמי לחוואית בת המאה ה- 19 האופה לחם למשפחתה מדי בוקר, פעמיים בשבוע זה השיא שלי, וזה עוד בחורף, על הקיץ הישראלי אין מה לדבר. אבל הצעתי לך פעם את מתכון הצ'פאטי המעולים של גור כאופציה. טעים בטירוף, 2 דק' לישה, אפס זמן התפחה. על המחבת. מעולה עם צ'אטני שניתן בוודאי להשיג בכל מרכול באנגליה…

  2. דפנה, ניחשת נכון, כמובן!
    בעניין הצ'פאטי – אני מכינה אותם לעתים די קרובות (וכאן יש קהילה הודית ענקית אז זה אפילו יותר טבעי), אבל בחורף הקר זה פשוט לא זה. מדהים כמה שהאקלים משנה.

  3. אני כל כך אוהבת לקרוא את טורייך, מחממי הלב. רק המחשבה על אכילת הבישולים שלך כבר ממלאת אותי בשמחה, שלא לדבר על מסעותייך בדרכך למסקנות הקולינאריות. חיבוק!

  4. פינגבק: טבעונות זה לאשכנזים עשירים? השתגעתם?! | גולה מרצון

  5. פינגבק: טבעונות זה לאשכנזים עשירים? השתגעתם?! | גולה מרצון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s