מרבה נכסים

כל הארץ אוהלים, אוהלים, ואנחנו פינינו את הדירה שלנו – ולא שכרנו דירה אחרת במקומה. ארזנו כמה תיקים – תיק יד לכל חבר משפחה, ותיק גדול משותף. וזהו (בתוך שבוע התברר שגם זה יותר מדי).

איזו הקלה!

כשיצאנו לדרך נדהמנו כשהתברר שהציבור משתתף בצערנו על חיי הנוודות שהתגלגלנו אליהם. אנשים שואלים אותנו מה איתנו, וכשאנחנו עונים בחיוך "ביקרנו בני משפחה וחברים והקמנו אוהל בלוינסקי", הם מנידים בראשם בצער (טוב, עדיין לא הספקנו לישון בו…).

"את חושבת שכל אחד בעצם נכסף להיות במצב של שחרור מהכל?", אבי שואל. שאלה טובה. נדמה לי שלא. החירות היא דבר די מאיים בשביל אדם מן היישוב. מאוד קשה לנהל שגרה נינוחה בתנאים של שינוי בלתי פוסק.

ועכשיו – החופש הגדול באמת. חופש מתוכניות, חופש מרכוש, אפילו כמעט חופש מעבודה (עובדים רק מעט, וממילא אנחנו לא משלמים שכירות). לא שגרה, אבל איזו נינוחות.

זה התחיל באריזות לקראת הנסיעה ופינוי הבית משטויות. זה סוד גלוי שבתים צוברים כמות בלתי נתפסת של שטויות בטכנולוגיה שלקוחה מהארי פוטר – בגומחות ונקיקים  נסתרים ברחבי הבית מסתתרים חפצים שתופסים נפח הרבה יותר גדול מכל הארונות, הבוידעמים והמגירות. זה מין פלא כזה. אלא שכאשר מכניסים דברים לשקיות זבל גדולות וארגזים, הם חוזרים לגודלם האמיתי והאימתני. וכך העפנו מהבית כמויות אדירות של רכוש שנראה מאוד חיוני קודם, כשעוד היינו יושבי קבע.

ציוד חיוני ליושבי קבע

בצעד דרמטי, שעדיין קשה לי לעכל, העפתי לרחוב כשני טון בגדים שלי ושל כליל. בגדים שחשבתי שהם ממש חשובים, ואפילו את המכנסיים בוורוד זרחני! הם פשוט לא נכנסו למזוודות לאנגליה, ונראה לי הזוי לשמור בארץ כל כך הרבה בגדים אחרים שיחכו לי. ובכל זאת, השכם בבוקר, כאשר כבר ישנו בסלון (כי את המיטה של נור ושלנו כבר מסרנו הלאה), התעוררתי בלב נחמץ לשמע פועלי הזבל שמעמיסים את אוסף הבגדים שלי למשאית הזבל. איזה בזבוז. לו רק היה לנו זמן לקחת אותם לוויצו, או לפינת הקחתן שבשדרות לו הייתי רוטשילד. אבל לא היה לנו פנאי.

ככה זה נראה, בערך (בכל זאת, אני דור שלישי)

רק אחרי שהעמסנו את התיקים ויצאנו מהבית – והפעם באופן סופי – הסתכלנו זה בזו וחייכנו. המאוויים שלנו נראו כל כך אפשריים לביצוע, עיתותינו בידינו, וכל מה שיכולנו לעשות למען גורלנו כבר עשינו. עכשיו יוצאים לדרך.

כיבוד למסיבה

האמת היא שבתוך סבך הארגזים, הטפסים וההיסטריה הכללית, נורא נהניתי להכין אוכל למסיבה. ולראשונה חרדותי הפולניות באמת התגשמו ולא נשארו (כמעט) שאריות בסוף הערב.

והבטחתי לקרואים לחלק מתכונים, והנה הם:

עלי גפן

אלה שבתמונה דווקא מהאינטרנט, אבל ככה הם נראו פחות או יותר גם אצלנו

מה צריך?

1 בצל

1 כוס אורז עגול

צרור נענע

קצת כוסברה

בהרת לפי הטעם

צנצנת עלי גפן

רכז רימונים

מיץ עגבניות

מיץ לימון

שמן זית

מה עושים?

אם עלי הגפן משומרים, כדאי להשרות אותם במים לפני הגלגול לפחות שעה.

מטגנים בצל בקצת שמן, מוסיפים נענע ואורז וממשיכים לטגן.

מבשלים כרגיל (ביחס של 1:2 עם המים) עד שהאורז כמעט מוכן.

מצננים.

מגלגלים:

פורשים את עלה הגפן עם הצד של הגבעול לכיוונך,

מניחים בערך כף אורז ומגלגלים לגליל מהודק. חשוב להביא בחשבון שהאורז יתפח בסיר, אז לא להגזים במילוי.

ממשיכים לגלגל עד שאין יותר כוח, ואז ממשיכים עוד קצת, כי נשארו עלים, או אורז, ובגלל שעלי גפן הם מאכל שלא משנה כמה מכינים, בסוף הכל נאכל.

מרפדים סיר בשכבת עלי גפן.

מסדרים את עלי הגפן המגולגלים, ומעליהם עוד שכבת עלי גפן פרושים.

ממשיכים לסדר כמה שכבות שרוצים.

יוצקים מעל העלים המגולגלים:

מיץ לימון או רכז רימונים (או שניהם)

מים שיכסו את העלים

מיץ עגבניות (אם הכנתם גם ממרח עגבניות, יש לכם טרי. ראו בהמשך)

קצת שמן זית.

מבשלים עד שמתרכך.

מסדרים בקופסה ויוצקים מעליה עוד שמן זית לקירור.

זהו.

את עלי הגפן כיף להגיש עם צזיקי טבעוני, כי הטעם הרענן והנייטרלי שלו משתלב להדהים עם החמיצות של עלי הגפן.

זה שבתמונה לא טבעוני, אבל למה להתקטנן אם זה נראה אותו הדבר

זה מתכון ממש קל ומהיר.

מה צריך?

חבילת טופו משי (אפשר גם רך)

צרור נענע

חצי צרור כוסברה

כמה מלפפונים

לימון

שמן זית

מלח

מה עושים?

מכניסים למעבד מזון את הטופו ומוסיפים לו מיץ לימון, מלח ושמן לפי הטעם.

אפשר בהחלט להוסיף קצת מים למרקם נוזלי יותר.

מוסיפים את הנענע והכוסברה וממשיכים לערבל עד שהם קצוצים היטב.

מוסיפים מלפפונים מגוררים בפומפייה לפי הטעם.

מתקנים תיבול, ומגישים קר.

שבלולי פיצה

המתכון הזה הוא בעצם עיבוד למתכון לא טבעוני עם מלית עגבניות אחרת, שקראתי באתר המלא כל טוב של על השולחן.

תצלום ייצוגי מ"על השולחן". זה נראה ככה גם במציאות

מה צריך?

קמח (אני הולכת על שני שליש חיטה מלאה ושליש לבן, אבל אפשר להשיג תוצאה דומה עם קמח כוסמין. הוא פשוט יותר יקר)

שמרים

סודה לשתייה

סוכר (או ממתיק אחר)

שמן זית

פסטו (כלומר, הטריחו את עצמכם לבלנדר בזיליקום, שמן זית, שום, מלח וצנוברים או אגוזים אחרים אחרים עד שיש לכם רוטב פסטו)

4 עגבניות

בצל

שום

אורגנו

טימין

זיתים שחורים מגולענים וחתוכים (אם אתם משתמשים במושחרים אל תגידו שזה מתכון ממני).

מה עושים?

לבצק

מערבבים

1 ק"ג קמח

50 ג' שמרים (שקית שמרית)

1 כוס מי סודה קרים

שליש כוס סוכר (או ממתיק אחר. אפשר גם מולסה)

4 כפות שמן זית

כוס וחצי מים

כוס וחצי פסטו (בערך. פשוט להוסיף עד שהבצק נעשה די ירוק)

לערבב יבשים,

להוסיף רטובים,

ללוש עד שהבצק נעשה גמיש ונחמד

להתפיח בקערה מכוסה עם קצת שמן זית עד שהבצק מכפיל את גודלו

(זה לוקח בערך שעה כשהטמפרטורה אנושית)

לרוטב עגבניות

לערבל במעבד מזון:

בצל

לפחות 2 שיני שום (לפי הטעם)

שמן זית

4 עגבניות

מלח פלפל

אורגנו

טימין

אפשר להוסיף קצת סוכר חום או אגבה

רק אחרי הסיבוב במעבד מזון להוסיף זיתים קצוצים (כדי שלא ייהפכו לממרח וישחירו את הרוטב)

זהו. לא לטגן, לא לבשל. פשוט למרוח על הבצק כשמגיע הרגע.

(הנה זה מגיע)

איך מכינים את השבלולים?

מחממים תנור ל-180 מעלות.

מחלקים את הבצק ל-3 חלקים, מקמחים שטח עבודה ומרדדים למלבן.

מורחים על המלבן רוטב.

מגלגלים מהצד הרחב

(פעם אחת גלגלתי בטעות מהצד הצר, ויצא לי מין גליל כזה,
שאפשר לחתוך ממנו ארבעה שבלול ענק. זה מגניב, אבל לא ממש מתאים לאירוח המוני)

פורסים את הגלילה לפרוסות ברוחב 2 ס"מ ומסדרים על תבנית משומנת, לא קרוב מדי.

מתפיחים כ-10 דקות

אופים כ-8 דקות, או עד שהבצק אפוי וזהוב.

והדבר המגולגל האחרון להיום:

 

ספרינג רול

מה צריך?

דפי אורז

אטריות שעועית (להשרות כמה דקות במים רותחים)

גזר קצוץ לגפרורים

מלפפון קצוץ לגפרורים

נבטים

פטריות (אפשר להקפיץ קלות עם טיפה סויה)

טופו (להקפיץ קלות עם סויה וטיפה מירין, או איזה תיבול שאוהבים)

ותכלס – מה שבא לכם. נראה לי שאספרגוס וחסה יהיו ממש טעימים.
מה עושים?
משרים את דפי האורז במים פושרים לכמה שניות, עד שהם די מתרככים (אל תתנו להם ליהפך לסמרטוט!)
ממלאים רק את הרבע התחתון במילוי שרוצים.

מגלגלים לגליל: קודם מהצדדים, ואז מהאמצע עד הסוף.  

מניחים להתייבש ולהירגע.

ממשיכים עד שאין כוח יותר,
ואז עוד קצת.

להגיש עם רוטב צ'ילי מתוק ורוטב סויה.

ממרחים

רק לא לטחון במעבד מזון, זה נהפך למרק!!


ממרח פלפלים קלויים

מה צריך?

פלפלים בכמה צבעים

שמן זית

שום

מלח

חומץ בלסמי

מה עושים?

קולים את הפלפלים (אני פשוט מניחה אותם על הגז, לחרדתה של כליל, שגוערת בי "אמא, אל תגעי עם האצבע באש!)

מקלפים את הניילון הטבעי שעוטף אותם (הכי קל בתוך קערה מלאה מים, או פשוט מתחת לזרם. יש המשתמשים בשקיות, אבל יש משהו משונה בלהשתמש בשקית אחת כדי להסיר שקית אחרת, לא?)

מניחים בקערה ומוסיפים

שום,

טיפה בזיליקום,

מלח

עגבניית שרי או שתיים (תלוי כמה פלפלים קליתם)

טיפה חומץ בלסמי.

מערבלים עם בלנדר ידני ממש מעט, עד שזה נהפך לממרח.

זהו.

לירז נווה ואני מכינות את אותם מאכלים

ממרח עגבניות מיובשות

מה צריך?

עגבניות (רצוי תמר, אפשר גם שרי או סתם עגבניות לא גדולות מדי)

מלח גס

שום

טימין

סוכר חום

שמן זית

מה עושים?

חוצים את העגבניות

סוחטים ממיץ וגרעינים

מניחים בתבנית עם הצד הפתוח כלפי מעלה

מפזרים על העגבניות הפתוחות שום, מלח, טימין, סוכר חום ושמן זית בנדיבות.

מייבשים. אפשר להתאזר בסבלנות ולהניח על הגג (כמו ליאת), ואפשר להתעצל ולאפות בחום נמוך למשך הרבה זמן, ובסוף אפילו לפתוח את התנור (כמוני).

להכניס את הכל למעבד מזון, להוסיף קצת שמן זית ולטחון.

זהו.

והיו עוד כל מיני מאכלים, וגם אפיתי לחם די טעים, אבל זה באמת מספיק להיום.